ה ועידת השמרנות הלאומיתהמתיימר לייצג שמרנות חדשה כדי "להבין שהעבר והעתיד של השמרנות קשורים קשר בל יינתק לרעיון האומה, לעקרון העצמאות הלאומית ולהחייאת המסורות הלאומיות הייחודיות שרק בכוחן לחבר עם יחד ולהביא לפריחתו", יש בעיית מדיניות חוץ.
מצד אחד המארגנים והתומכים מתרוצצים נגד גלובליזם שנשלט על ידי מוסדות ניאו-ליברלים על-לאומיים, ומבחני לקמוס ורעיונות מתקדמים, אבל מצד שני הם רוצים סולידריות חסרת גבולות עם לאומנים אחרים בעלי דעות דומות ברחבי הגלובוס. ומשום מה זה מונע מהם לדבר יותר מדי על נושא מדיניות החוץ של ארה"ב הגדול ביותר מזה שנים, מלחמת אוקראינה, שעבורה אין פאנל נקבע במהלך האירועשני עד היום.
זה גם אומר לדבר על ישראל מנקודת מבט לאומנית ישראלית בעיקרה. ומדברים על מלחמת עזה אך ורק במסגרת הקיצוניות האסלאמית וה"מולוקרטיות" של איראן. במילים אחרות, מדובר באינטרס אמריקאי בלבד במידה שלפי הדוברים ביום שלישי מואשמים נשיאי ארה"ב בהליכה קלה מדי לאיראן, מה שהוביל בין השאר לפיגועי ישראל ב-7 באוקטובר. ועכשיו וושינגטון צריכה לעזור לתקן את זה.
יתרה מכך, אליטות פוליטיות אמריקאיות אפשרו ל"עליונות האסלאם" להשפיע על קמפוסים של מכללות וממשלים דמוקרטיים ולהפוך את האמריקאים (במקרה זה, דמוקרטים) לא רק נגד ישראל, אלא נגד כל היהודים.
כפי ש בן ויינגרטן הואשמו בפאנל הישראלי האחד – "האסלאם, ישראל והמערב" – לאחים המוסלמים ולחמאס יש אחיזה בוושינגטון מאז ממשל ג'ורג' בוש, שם היה לנשיא דאז את האומץ להכריז כי "איסלאם זה שלום."
אם זה נשמע מוכר זה בגלל שאותם אנשים בחדר היום, מבוגרים ב-20 שנה ומאפירים באוזניים, אמרו אותו דבר בדיוק אחרי 11/9. אבל ההבדל כאן הוא שישראל נלחמת בה שֶׁלוֹ מלחמה והפיכתה למלחמה אֲמֶרִיקָאִי המלחמה בטרור ובאיסלאם לא תצליח הפעם. מה שהיה חסר בוועידת השמרנות הלאומית הזו הייתה שיחה אמיתית על מה שיש בו של אמריקה אינטרס כפי שהיא נוקטת מדיניות עם ישראל, איראן והמזרח התיכון.
במקום זה קיבלנו ערמונים ישנים מוויינגרטן, "כתב חוקר" של הפדרליסט, שדיבר על "הדעות המטרידות שמחזיקים באחוזים גדולים של מוסלמים אמריקאים (שהם) הם או מאמינים לאותה השקפת עולם כמו בעלי עליונות איסלאמיים המבקשים לכפות… תאו-פוליטית , אידיאולוגיה מבוססת שריעה על אמריקה, נוגדת לחלוטין את הרפובליקה החוקתית שלנו; בעוד ששמאלנים ובעלי עליונות איסלאמיים הם במובנים מסוימים הפכים קוטביים, אמריקאים פטריוטים מסורתיים הם אבן הנגף העיקרית לכל צד בהשגת מטרותיו".
מבחינתו, הפגנות אמריקאיות נגד המבצעים הצבאיים של ישראל בעזה, שהביאו ל-38,000 (או יותר) מתים, הרוב המכריע של האוכלוסיה עקורים ורעבים, רובם התשתית האזרחית של הרצועה (בתים, חשמל, בתי חולים, בתי ספר) שניזוקו אם לא הושמדו על ידי פצצות מתוצרת אמריקאית, היא בסך הכל "התוצאה הצפויה של ברית לא קדושה בין פרוגרסיביים לעליונות אסלאמיים, אשר במשך כמה שנים שינתה שינוי מהותי לא רק את המפלגה הדמוקרטית אלא את אמריקה ."
יוג'ין קונטורוביץ', חוקר משפט ישראלי שמלמד כיום בבית הספר למשפטים אנטון סקאליה של ג'ורג' מייסון, בילה את זמנו בפאנל נגד מוסדות בינלאומיים כולל האו"ם, שלדבריו נשלטו על ידי אידיאולוגים אנטי-יהודים, פרו-אסלאמיים, שבעצם פעלו. עבור חמאס. זה הופך בנוחות, לפחות לדעתו, בית הדין הפלילי הבינלאומי כתב אישום נגד ישראלכולל הרעבה מכוונת של האוכלוסייה הפלסטינית, חסר משמעות לחלוטין (בנוסף, כפי שהוא הציע, צבא ארה"ב עושה את זה גם, הצדקה מועדפת בקרב מתנצלים צבאיים ישראלים מאז 7 באוקטובר).
במקום זאת הוא מכנה את מבצע ישראל בעזה "ברור שהמלחמה המרוסנת ביותר בעת החדשה, עם השיעור הנמוך ביותר של נפגעים אזרחים מכל מלחמה בזמן המודרני". שוב, אין שיחה על האם האסטרטגיה הנוכחית הנתמכת על ידי ארה"ב אכן תגן על ישראל בטווח הארוך או תשמיד אותה מבפנים, או אם זה האינטרס של אמריקה לדחוף אותה קדימה.
אין ספק, הדיון פנה לפרנויה בקרב קהל הרטרו הזה שלאיסלאמיסטים יש יותר כוח ממה שיש להם בפועל בוושינגטון (בגלל זה נתניהו מקבל החודש שטיח אדום בגבעת הקפיטול, נשק וכסף זורמים לתל אביב, וכן קולות מפליגים דרך הקונגרס ניתוק הסיוע לפלסטינים ולאותם המוסדות שקונטורוביץ' מתעב?).
אבל ועידת השמרנות הלאומית, שנוסדה על ידי קרן אדמונד בורק בהדרכתו של הלאומן הישראלי יורם חזוני אין לבלבל עם מדיניות החוץ של אמריקה תחילה הנדונה כיום בחוגים שמרניים. אחרי שלושה ימים של תכנות, זה ברור.
היו מעט מאזנים – דיון מתחשב על עתיד נאט"ו, שכלל סומנטרה מייטרה הריאליסטית, והערות של אלברידג' קולבי, ריאליסט שמרני המתאר את עצמו. במהלך נאום במליאה, הוא אמר שמדיניות החוץ של ארה"ב חייבת להיות מעוגנת במטרות של שמירה על האינטרסים האמריקאיים הבסיסיים של חופש, ביטחון ושגשוג, ולהיות מושרשת בעדשת העדיפויות ואיזון הכוחות. בעוד שצפון קוריאה, רוסיה ואיראן מהוות איומים, הוא טען, הם איומים אזוריים על בעלות ברית ושותפים מסורתיים של ארה"ב אבל לא איומים קיומיים לאותם אינטרסים הליבה האמריקאים שהוזכרו לעיל. לכן, הוא אמר, הם לא מדיניות חוץ או סדרי עדיפויות ביטחוניים שעבורם ארה"ב צריכה לצבא.
עם זאת, הוא מציע לסין הוא איום על כלכלת ארה"ב ועל ביטחון בעלות בריתנו באזור, וזה דורש עדיפות. "אסטרטגיה וריאליזם שמרני יקראו לאיזון של כוח גלוי באסיה, אבל גם פתיחות לא דרך חיים בסין. עלינו להיות ממוקדים בלייזר במטרה השמרנית הראויה כאן, לשמור על שלום, אם בכלל אפשרי, אבל שלום הגון, כזה שמבטיח שהאמריקאים יהיו בטוחים, חופשיים ומשגשגים, וההכרח הגבוה ביותר מונע מסין לשלוט באסיה".
אמנם לא כל הריאליסטים והמרסנים מסכימים עם נקודת המבט הסינית של קולבי כאן, אבל הקריאה שלו נגד מדיניות החוץ הראשונית של 70 השנים האחרונות תופסת טוב עם פלג הולך וגדל של מדיניות חוץ שמרנית (ממוקדת אינטרסים אמריקאים) כיום, הרבה בניגוד לישראל פאנל שנשלט על ידי הרטוריקה האידיאולוגית של העבר.
