מנהיגים פוליטיים בכירים בפנמה ערכו טקס לציון יום השנה ה-25 לחזרתו של תעלת פנמה לאחר עשרות שנים של שליטה בארצות הברית.
אבל החגיגה התקיימה תחת כיפת השמיים, כנשיא ארה"ב הנבחר דונלד טראמפ המשך שיחות למדינה שלו לשחזר את הדומיננטיות מעל נתיב המים המרכזי, המחבר את האוקיינוס השקט לים הקריבי.
נשיא פנמה חוסה ראול מולינו, מנהיג נוטה ימינה כמו טראמפ, היה בין הדוברים בטקס המרכזי שנערך ביום שלישי בבירה פנמה סיטי.
הוא הרגיע את הצופים כי תעלת פנמה תישאר ברשות ארצו, ודחה את דבריו של טראמפ הערות מבלי להזכיר את מנהיג ארה"ב בשמו.
"אין ידיים מעורבות בתעלה מלבד זו של פנמה", אמר מולינו. "תהיו בטוחים שזה יהיה בידיים שלנו לנצח."
אבל טראמפ דחף יותר ויותר לממשל ארה"ב על התעלה כחלק מהרטוריקה הרחבה יותר של ההתפשטות שלו.
מוקדם יותר החודש, טראמפ הקניט שקנדה צריכה להפוך למדינה ה-51 בארה"ב, והוא חזר על רצונו לקנות את גרינלנד, רעיון שהעלה במהלך כהונתו הראשונה בתפקיד.
אבל בזמן שטראמפ מתכונן לקדנציה שנייה ב-20 בינואר, הוא הבהיל כמה משקיפים באיומים שעלולים להסיט את תעלת פנמה משליטתה של פנמה.
ב-21 בדצמבר, בפוסט בפלטפורמה המקוונת שלו Truth Social, האשים טראמפ את פקידי פנמה בדרישה של "מחירים מופקעים" עבור מעבר בתעלה.
התעלה מאפשרת לספינות משא לעבור מהאוקיינוס השקט לאוקיינוס האטלנטי ללא צורך לנווט את כל הדרך מסביב לדרום אמריקה, נתיב מסוכן שנמתח אלפי קילומטרים.
אבל התעלה ספגה תנועה מוגברת בעשורים האחרונים. היא גם סבלה מבצורת קשה שעצרה את הנסיעה דרך מערכת המנעולים שלה: תאי מים שמרימים סירות מעלה ומטה כאשר הקרקע שמסביב אינה ישרה.
עם זאת, בפוסטים שלו, טראמפ ציין כי פנמה מפרה הסכם משנת 1977 שקבע תנאים למעבר התעלה מארה"ב לידיים פנמיות.
"ההפרעה המוחלטת הזו של ארצנו תיפסק מיד", כתב טראמפ בעיתון רֵאשִׁית של שני פוסטים ארוכים. ב- שְׁנִיָההוא המשיך באזהרה.
"אם לא יישמרו העקרונות, המוסריים והמשפטיים, של מחוות הנתינה הנדיבה הזו, אז נדרוש להחזיר לנו את תעלת פנמה, במלואה וללא עוררין", כתב.
"לפקידי פנמה, בבקשה תודרכו בהתאם."
היסטוריה של שליטה
בניית התעלה דרך האיסטמוס של פנמה הייתה מזמן שאיפה של מעצמות קולוניאליות מערביות.
בסוף המאה ה-18, למשל, ארה"ב ביצעה פתיחות לבניית התעלה בפנמה – חלק מקולומביה באותה תקופה – אך המדינה הדרום אמריקאית סירבה לעסקה.
כשפנמה הכריזה מאוחר יותר על עצמאות, ארה"ב תמכה במהירות בהיפרדותה. ארה"ב הייתה המדינה הראשונה שהכירה בפנמה כמדינה משלה.
בתמורה לתמיכה של ארה"ב, פנמה העניקה למדינה הצפון אמריקאית את הזכות לבנות את התעלה ולפקח על הקרקע המקיפה אותה. אזור זה נודע כאזור תעלת פנמה.
אבל המבקרים ראו בהסכם הפרה של ריבונות פנמה. בסופו של דבר, בשנת 1977, נשיא ארה"ב דאז, ג'ימי קרטר, חתם על שתי אמנות להנדסת החזרת התעלה ואדמותיה הסובבות אותה.
העברה זו נכנסה לתוקף ב-31 בדצמבר 1999, בדיוק לפני 25 שנה.
קרטר מת ביום ראשון, רק ביישן מהיום השנה. מולינו שילם הוֹקָרָה לנשיא ארה"ב המנוח ביום שלישי בקיום דקת דומיה.
בנאומו תיאר מולינו תחושה של "תערובת של אושר לרגל יום השנה ה-25 הזה" ו"עצבות" על מותו של קרטר.
לזכור "שהידים"
החגיגות של יום שלישי הודו גם במפגינים שמתו בדרישה להחזרת התעלה לשליטת פנמה.
בין הנכבדים היו יותר מ-20 המשתתפים שנהרגו במחאת סטודנטים ב-9 בינואר 1964.
באותו יום, המכונה בפנמה יום השהידים, ראו תלמידים מנסים להניף דגל פנמה לצד דגל אמריקאי בבית ספר תיכון באזור התעלה. אלימות פרצה, והביאה למותם של המפגינים וכן ארבעה חיילים אמריקאים.
בימים האחרונים, טראמפ עשה זאת נֶאְשָׁם פנמה על הפרת תנאי החזרת התעלה, בכך שאפשרה לכאורה לחיילים סינים להפעיל את נתיב השיט.
אבל פקידי פנמה הכחישו שלסין יש השפעה כלשהי על התעלה.
חורחה לואיס קיג'אנו, ששימש כמנהל התעלה מ-2014 עד 2019, צוטט ב-Associated Press כאומר שלטראמפ אין בסיס חוקי לטענותיו לתעלה.
"אין סעיף כלשהו בהסכם הנייטרליות המאפשר להחזיר את התעלה", אמר קיג'אנו.
