פרדוקס ההיי-טק של ישראל: פריחה מסתירה את המשבר הממשמש ובא

הנקודות המטרידות ביותר הן מיעוט גיוסי Seed ו-A, כאשר כל הגידול בגיוסי ההון נובע ממגה סבבים לחברות ותיקות וגדולות יותר. מה שמתלווה לכך הוא ירידה משמעותית בפעילות של משקיעים זרים ומקומיים בישראל כאחד, עם ירידה במספר הגופים שממשיכים להשקיע כאן. גם המספרים המרשימים לכאורה של אקזיטים לא בהכרח מבשרים טובות לעתיד ההיי-טק המקומי, שכן במקרים רבים החברות נמכרות בשלבים מוקדמים מאוד במאות מיליוני דולרים ולא יתפתחו לחברות גדולות המובילות את קטגוריה.

מעל כל אלה מרחף האיום המרכזי, שבעצם כבר התממש, אבל אף אחד לא מעז למדוד אותו עדיין – רוב הסטארטאפים החדשים שעולים כאן רשומים מחוץ לישראל. בהמשך הדרך, הדבר לא רק יטה את סטטיסטיקת ההשקעות בישראל אלא עלול ליצור סחיפה של כוח אדם מישראל אל מחוצה לה ולפגוע בתרומת המגזר הטכנולוגי למשק עם ירידה בהכנסות ממסים ותעסוקה במעגלים נוספים, מעבר. ההייטק עצמו.

אפשר לומר שאלו עדיין הבעיות של העשירים, וההיי-טק הישראלי עשוי לחזור למה שהיה בתחילת שנות ה-2000: מעין מרכז פיתוח עולמי, מרשים ולא פרופורציונלי לגודלה של המדינה, כמעט בלי. חברות ענק משלה. עם זאת, בעשור האחרון, התרגלנו להיות במקום אחר, לא רק סטארטאפ ניישן, אלא כבר על המסלול לקראת Scale-Up Nation, כלומר שדרה רחבה של חברות גדולות המעסיקות יותר מאלף עובדים, מוכרים במאות מיליוני דולרים ומיליארדים, מנוהלים מכאן ומייצרים את הפלטפורמה הדרושה לצמיחת הדור הבא של חברות, עמק הסיליקון האמיתי.

את הבציר הזה אפשר לראות היום בחברות שצמחו והפכו לציבוריות כמו Monday, Global-e, JFrog, Payoneer, Taboola, Cellebrite ואחרות. לישראל יש היום גם עוד ערימה מלאה בחברות שבשילו להנפקה בשנה-שנתיים הקרובות, אבל אם תעשיית הטכנולוגיה המקומית רוצה להמשיך להיות תחרותית גם בעוד עשור, במיוחד לאור מהפכת הבינה המלאכותית, היא צריכה להנביט את הענקים של עוד עשור עכשיו. והנה, כפי שעולה מהנתונים העדכניים, מתחילים להתפתח סימני אזהרה.

ארבע מגמות מטרידות במיוחד עולות מבין הדיווחים על ההייטק הישראלי למחצית הראשונה של 2024.

1. מיעוט סיבובים מוקדמים: אם מוציאים מהמספר המרשים של 2.8 – 2.9 מיליארד דולר שגויסו ברבעון השני את סבבי הענק, רובם בסייבר, נשארים עם מספר צנוע של מיליארד דולר בלבד, לפי סיכום RISE ישראל. נתוני IVC ולאומיטק שפורסמו ביום ראשון מחזקים את החולשה בפועל בכך שיותר מ-60% מהכסף גויס בשש עסקאות ענק, בעוד שמספר הסבבים הכולל נותר ללא שינוי על 111 עסקאות בסיכום הרבעוני, ולמעשה, מדובר ב- אותה רמה שאפיינה את ישראל ב-2019. בחינה נוספת מגלה שמספר סבבי ה-Seed הגיע לשפל חסר תקדים ברבעון השני ועמד על 45 סבבים בלבד, לאחר ירידה חדה ל-91 סבבים ברבעון הראשון. לשם המחשה, מאז 2019, מספר גיוסי Seed על ידי סטארטאפים ישראלים עומד על לפחות 150 ברבעון, כאשר לא מעט רבעונים בהם הושלמו יותר מ-200 גיוסים ראשוניים. המגמה המסוכנת ניכרת גם בתחום הסייבר הלוהט, ולפי דו"ח של VC YL Ventures המתמחה בתחום, במחצית הראשונה של השנה נערכו רק 11 סבבי Seed בהם נרשמו סך של 85 מיליון דולר. גיוס, לעומת 36 סבבים ב-2023 כולה במהלכם גויסו 354 מיליון דולר. כלומר, בקצב הנוכחי, 2024 תהיה הרבה יותר חלשה בקטע הזה.

למה יש ירידה? הסיבות הן ספציפיות גם לישראל וכוללות אי ודאות גיאופוליטית שאינה מעודדת לקיחת סיכונים והקמת חברות חדשות, יזמים פוטנציאליים רבים המשרתים במילואים של צה"ל תקופה ארוכה, אך גם מגמה עולמית של פחות הון פנוי להשקעות בטכנולוגיה. . במצב כזה, משקיעים מעדיפים לתמוך בחברות הקיימות והפחות מסוכנות שבהן כבר שמו כסף. כמו כן, במה שנראה כחולשה ישראלית, העדפת המשקיעים כיום היא סטארטאפים חדשים בתחום הבינה המלאכותית, ולא ברור עד כמה ישראל עומדת בקצב הצפוי בנושא זה.

2. ירידה בפעילות המשקיעים: הירידה במימון חברות חדשות תוך העדפת חברות ותיקות וקיימות כרוכה באופן ישיר גם בירידה בפעילות של משקיעים זרים ומקומיים בישראל כאחד. ב-RISE מציינים כי התופעה של ירידה מתמשכת במספר המשקיעים הפעילים כאן החמירה ברבעון השני. בשלב זה קשה לדעת אם זה קשור לירידה בתיאבון של גופים מוסדיים ומשרדי משפחה להשקעות הון סיכון, או להימנעות מסיכון ישראלי, אבל המספרים חד משמעיים. מספר המשקיעים הזרים שהשקיעו בישראל ברבעון השני הגיע לשפל של 499. הכוונה כאן היא לא רק לקרנות הון סיכון אלא גם לתאגידים גדולים ולגופים מוסדיים. כמו כן, חלה ירידה בפעילות גופי ההשקעה הישראליים, אך היא נובעת בעיקר מחוסר יכולתם לגייס כספים ומשימור המשאבים הנותרים לתמיכה בהשקעות הקיימות.

3. הסטארטאפים החדשים עוזבים: הסיבה השלישית לדאגה היא החשובה מכולן, כי היא ככל הנראה יכולה להיות השורש של שתי התופעות המטרידות הראשונות והיא גם זו שתגרום לנזק המהותי ביותר למשק הישראלי לאורך זמן. אף על פי שאין עדיין מספרים רשמיים לכך ואף אחד לא רוצה להעלות אותם על הכתב, בשטח, מודים שבמהלך השנה האחרונה, מאז גברה המחאה נגד הרפורמה בשיפוט ובקצב מואץ מאז ה-7 באוקטובר, סטארטאפים חדשים אינם נרשמים בישראל. הם אמנם מגייסים כאן עובדים, אבל הרישום שוב, כפי שהיה לפני עשרים שנה, בדלאוור בארה"ב, וההנהלה עוברת לארה"ב הרבה קודם. לכן, יתכן שמגייסים רבים בשלבים מוקדמים של חברות בעלות קשרים ישראליים נספרים כאמריקאים.

את ההוכחה המשמעותית ביותר לכך ניתן היה לראות בדיונים בין המשקיעים המוסדיים בישראל לבין רשות החדשנות בנוגע להגדרת ה"ישראליות" של חברות שיוכלו לקבל השקעות מקרנות הון סיכון שגייסו כספים מהמוסדיים במסגרת התוכנית של רשות החדשנות. עורך דין יואב שרמן, שותף וראש תחום הייטק במשרד ארנון שגב, המלווה חלק מהגופים המוסדיים בהליך המכרז של רשות החדשנות שהסתיים בשבוע שעבר, אמר ל"כלכליסט" כי בסופו של דבר הוגדרה "שיוך ישראלי", וכן חובה להוציא 70% מהוצאות המחקר והפיתוח בישראל בשנתיים האחרונות. למרות שמדובר בפשרה חשובה, גם כאן יש חזרה לדגש על מו"פ תוך ויתור על עידוד עזיבת פונקציות שיווק בישראל. עם זאת, החשיבות של התוכנית היא שהיא תתרכז בסטארטאפים בשלבים המוקדמים ותספק כר ביטחון לקרנות הון סיכון מקומיות כדי לעודד אותן לבצע השקעות חדשות.

4. רוב היציאות לא שמחות: גם הנתון האובייקטיבי ביותר שתפס לא מעט כותרות בחודשים האחרונים של האקזיטים הרבים לא צריך באמת לשמח את המערכת האקולוגית המקומית. "יש סימני חיים מהתעשייה, ורואים אותם במספר החברות הגדול יחסית שנמכרו", אומר ירון ויזנבלוט, שותף וראש מערך ביקורת ואשכול ההיי-טק ב-PwC ישראל, אך הוא גם מודה שנסיבות היציאה לא תמיד משמחות. "יש מגמה עולמית ולא רק ישראלית של התפשרות על הערך מתוך רצון לא להגיע לנקודת מפנה אלימה בעתיד. עדיף כך אולי מאשר לפטר עובדים או לסגור את החברה. עד כמה ישראל מודאגת, יש מידה אדירה של אי ודאות, גם ביטחונית, מדינית וגם אינפלציונית. זה גם דוחף לפעמים להחלטה למכור", הוא מסביר.

כהוכחה, מהאקזיטים הגדולים של המחצית, חלק גדול הוא מכירת חברות בנות שנתיים עד ארבע, שהחליטו לוותר על הסיכוי להפוך לחברות גדולות ועצמאיות. אם נסיים בנימה אופטימית, אפשר למצוא אותו בשלל המיזוגים בכחול לבן שהיוו כשליש מכלל האקזיטים בחצי השנה הראשונה של 2024, ו-PWC מדגישה את הדומיננטיות הזו של העסקאות הישראליות משני הצדדים.

בלי חברות ענק שידחפו את מנוע הצמיחה

כל האיומים והנזקים עדיין הפיכים ובמקרים מסוימים אף נסיבתיים, כאשר קשה להפריד אותם מהמצב העולמי הכללי. למרות שההיי-טק בארה"ב כבר יצא לדרך של התאוששות, הוא עדיין לא חזר לתפקוד מלא, ולמרות העליות החדות בוול סטריט במחצית הראשונה, הציפיות למספר רב של הנפקות היי-טק. הוטעה בשלב זה ונדחו במידה רבה עד 2025. אבל אם המגמות הנוכחיות יימשכו וישתרשו, ישראל עלולה למצוא את עצמה בעוד שבע עד עשר שנים ללא חברות ענק חדשות שידחפו את מנוע הצמיחה.

RISE מסכמת את המצב הנוכחי של ההיי-טק הישראלי: "תשעה חודשים לתוך המלחמה, על רקע הערכות שהיא עשויה להימשך בעוצמה כזו או אחרת לאורך זמן, ובצל אי הוודאות לגבי המצב הביטחוני במדינה. בצפון, לא ניתן להתייחס לאתגרים הנוכחיים של מגזר ההיי-טק כמשהו שישתנה במהירות למרות שבמובנים רבים הסקטור מגלה חוסן ראוי להערצה, התייצבות של השקעות שאינן מגה סבבים ברמה של כמיליארד דולר לרבעון. , והירידה המתמשכת במספר המשקיעים הפעילים בישראל, הם סימנים מדאיגים על ממשלת ישראל, במיוחד בסיוע רשות החדשנות, למצוא דרך לעזור לסטארטאפים טובים לשרוד את תקופת המשבר עד לסיום".