בית הדין הפלילי הבינלאומי בהאג האשים את ישראל בפשעי מלחמה והוציא צווי מעצר לראש הממשלה בנימין נתניהו ולשר הביטחון יואב גלנט – בדיוק כפי שעשה בעבר לרודנים כמו ולדימיר פוטין, מועמר קדאפי, עומר אל-בשיר וז’אן קמבנדה. מצד שני, ישראל מתפארת בכך שמערכת המשפט שלה היא מהמוסריות בעולם, שצה”ל הוא “הצבא המוסרי ביותר” ושבג”ץ מציב רף חסר תקדים להגבלות על חיילים וכוחות הביטחון. אז איך נוצר הפרדוקס?
ד”ר עופר גרוזברד, פסיכולוג קליני ולשעבר יועץ באמ”ן, מחבר הספר “עשר עצות פסיכולוגיות למלחמה בארגוני ומדינות טרור”, טוען שהמוסריות של ישראל – במקום להגן עליה – דווקא מגבירה את האנטישמיות נגדה. לדבריו, ככל שאנו מצהירים יותר על מוסריותנו, כך העולם מוצא בנו יותר אשמה.
“העולם רואה בנו את העם שהביא לעולם את המוסר, שמציג עצמו כעם הנבחר וכצבא המוסרי ביותר”, מסביר גרוזברד. “אבל אם אנחנו באמת כל כך מוסריים, איך זה שאנחנו מעורבים בסכסוך עקוב מדם שמסעיר את העולם? אולי בכל זאת אנחנו לא כאלה צדיקים כמו שאנחנו טוענים?”.
הוא משווה זאת לתפיסה שהייתה כלפי היהודים בתקופת השואה: “היהודי נתפס כמבריק, מצליח בכל תחום שהוא נוגע בו – אבל גם חלש בצורה יוצאת דופן. ומכיוון שאנו חיים בעולם השוואתי, יש בזה משהו שמזמין תוקפנות. בתרבויות מסורתיות קולקטיביות, כמו זו של הפלסטינים, הצלחה כזו מייצרת קנאה – ולכן גם שנאה. זו בדיוק המשמעות של ‘עין הרע’”.
גרוזברד מצביע על נתוני האו”ם: מאז 2015, ישראל ספגה 141 גינויים בעצרת הכללית – יותר מכל שאר מדינות העולם גם יחד. “למה לא מגנים את איראן, חמאס וצפון קוריאה באותה מידה? כי מהם אין ציפיות. הם מצהירים מראש שהם פועלים לפי חוקים אחרים, ולכן העולם לא טורח להטיף להם מוסר. אבל ישראל מציבה לעצמה סטנדרטים מוסריים מחמירים – וכשהיא לא עומדת בהם, העולם קופץ על ההזדמנות”.
כאן נכנס הפרדוקס שלדברי גרוזברד צועק לשמיים: “במשך שנים אנחנו מנסים להיות הכי מוסריים בעולם, אבל בפועל זה גורם לנו להיראות צבועים – וזה רק מגביר את האנטישמיות. מה היה קורה אם היינו מפסיקים להתגאות במוסריותנו ומצהירים שאנחנו פועלים כמו כל אומה אחרת?”.
הוא מזכיר את שורת הסיום השנויה במחלוקת של המנון בית”ר מאת זאב ז’בוטינסקי: “בדם וביזע נבנה לנו גזע גאון ונדיב ואכזר” – ושואל: “למה ז’בוטינסקי כלל את המילה ‘אכזר’? הוא הבין דבר חשוב: אם נצהיר שאנחנו מסוגלים להיות קשוחים, אויבינו ייקחו אותנו ברצינות”.
“אנחנו לא צריכים להצהיר על אכזריות בסגנון של דאעש”, הוא מבהיר, “אבל כן על נחישות. אם ישראל הייתה מקדמת עונש מוות למחבלים, מפסיקה את נוהל ‘הקש בגג’, מרחיבה את הריסת הבתים ומחמירה את הוראות הפתיחה באש כדי להגן על חייליה – אף אחד לא היה מעז לקרוא לה ‘רוצחת עם’. העולם לא קורא כך לדיקטטורים אמיתיים, כי הוא יודע שהם לא ימצמצו מולו”.
“למה אמריקה של טראמפ קיבלה פחות ביקורת? כי טראמפ לא ניסה להיות ‘יפה נפש’. הוא אמר בפשטות שהוא קודם כל דואג לאמריקנים – וזה הוריד את הלחץ מהמדינה שלו. גם באירופה, עליית הימין קשורה למיאוס מהעמדות של השמאל, במיוחד בנושא ההגירה”.
“גרמניה איבדה שליש משטחה אחרי מלחמת העולם השנייה, עריה הופצצו עם עשרות אלפי הרוגים, והיא הפכה לדמוקרטיה משגשגת”, מזכיר גרוזברד. “אבל כשזה נוגע לעזה – אסור לומר שהם צריכים לאבד שטח, ואסור לדבר על כך שחלק מהם ישלמו בחייהם. למה? כי אנחנו מנסים להיות הכי מוסריים בעולם. ומה קיבלנו בתמורה? האשמות בפשעי מלחמה וצווי מעצר לראש הממשלה ולשר הביטחון”.
גרוזברד מסכם: “אנחנו לא יכולים לשלוט על רגשות האשמה של מדינות קולוניאליסטיות לשעבר, ולא על הקשרים הכלכליים עם העולם המוסלמי. אבל אנחנו כן יכולים לשלוט במסר שלנו. אם נוריד את מסכת המוסריות הבלתי אפשרית ונאמר שאנחנו לא שונים מאומות אחרות – העולם יפסיק לחפש אצלנו צביעות, והאנטישמיות תפחת”.
