המפגש של העיתונאית הבריטית איזבל אוקשוט עם מערכת הבריאות הישראלית לא התרחשה דרך סיקור חדשותי או תחקיר עומק – אלא בעקבות תאונה לא מתוכננת על קורקינט חשמלי בתל אביב. בטור דעה שפרסמה בעיתון הטלגרף הבריטי, מתארת אוקשוט כיצד רגע של חוסר ריכוז הפך לא רק לכאב פיזי, אלא גם לרגע של תובנה על הפערים העצומים בין שירותי הבריאות בישראל לבין אלו שבבריטניה.
"נפלתי מהקורקינט תוך כדי נסיעה על הטיילת, כשסובבתי את הראש לעקוב אחרי כובע שהתעופף ברוח", כתבה אוקשוט. "לא היה בזה שום דבר הירואי – רק מבוכה רבה. אבל כך, באופן הכי בלתי צפוי, נחשפתי למה שמבחינתי הוא שירות רפואי מהטובים בעולם".
במאמר שפורסם בטלגרף, מביעה אוקשוט התפעלות גלויה מהטיפול שקיבלה בבית החולים איכילוב. לדבריה, מהרגע שבו הגיעה למיון ועד שחזרה למלון חלפו פחות משעתיים – פרק זמן שלדבריה "אינו מתקבל על הדעת בבריטניה, שם אלפי מטופלים ממתינים יותר מ־12 שעות לקבלת טיפול ראשוני".
היא מתארת מרכז רפואי מתקדם, המשלב טכנולוגיה חדשנית עם תהליכי קבלה מהירים ויעילים, כולל שימוש בבינה מלאכותית, עמדות בדיקה עצמית ורובוטים שמנחים מטופלים. "לא היו תורים במסדרון, לא חיכו אמבולנסים מחוץ לדלתות, לא נדרשו שוטרים כדי לשמור על הסדר – רק אווירה רגועה ויעילה", כתבה.
בניגוד ל־NHS הבריטי, שמתמודד כבר שנים עם עומסים, תורים בלתי נסבלים ומחסור כרוני בתקציבים וכוח אדם – אוקשוט מתארת מערכת ישראלית שמצליחה לא רק לתפקד, אלא להצטיין, גם תחת איום ביטחוני מתמיד. "זה בית חולים שמתוכנן להמשיך לפעול גם בזמן הפגזות – ויש לו תשתית תת־קרקעית ייעודית למקרי חירום".
המאמר בטלגרף אינו חוסך ביקורת על המערכת הבריטית. אוקשוט טוענת כי בישראל קיימת מדיניות סבירה של גביית תשלום מראש מתיירים, מה שמקל על המערכת ומונע ניצול מיותר של משאבים ציבוריים. לדבריה, בממלכה המאוחדת הטיפול לרוב ניתן גם לתיירים – והתשלום, אם בכלל, נגבה רק בדיעבד ובאופן חלקי.
"הייתי בטוחה שאני מגזימה", היא מודה, "אבל לא יכולתי להפסיק לחשוב על מקרים טראגיים של חבלות ראש קלות שהסתיימו באסון. בבית המלון, לבד, בלי לדעת מילה בעברית – פשוט נבהלתי והחלטתי ללכת להיבדק".
במאמרה בטלגרף היא אף מציינת לשבח את הגישה האנושית והמקצועית של הרופאים: "הכירורג שטיפל בי היה יסודי, דיבר אנגלית רהוטה והפגין סבלנות לכל השאלות שלי – אפילו כשהזכרתי את השחקנית נטשה ריצ'רדסון, שמתה לאחר חבלת ראש קלה שנראתה תחילה לא מסוכנת".
לקראת סיום המאמר, אוקשוט מרחיבה גם על מודל הבריאות הישראלי – המבוסס על ביטוח חובה ממלכתי, עם ארבע קופות חולים ציבוריות ללא כוונת רווח. לדבריה, מדובר במודל שניתן ללמוד ממנו הרבה: "גם במדינה קטנה ודחוסה, עם איומים ביטחוניים יומיומיים – אפשר לבנות מערכת בריאות אוניברסלית, יעילה ואנושית".
בסיום המאמר שפורסם ב-הטלגרף היא מוסיפה בקריצה: "חודש אחרי, החבורות כבר נעלמו – ואני שוב על הקורקינט. אבל מעכשיו, בלי כובעים שעלולים לעוף לי מהראש".
