קבוצה קטנה ומלוכדת של יועצים ותיקים ובני משפחה הייתה בראש קבלת ההחלטות וסדר העניינים מאחורי הקלעים, בזמן כהונתו של ג'ו ביידן כנשיא ארצות הברית, תוך שהיא מרחיקה באופן שיטתי את הנשיא מאנשי צוותו ומשרי הקבינט שלו, על פי חשיפה מטלטלת בספר "החטא המקורי" שהגיע השבוע למדפי הספרים.
מחברי הספר, העיתונאים אלכס תומפסון וג'ייק טפר, מתארים במפורט כיצד הקבוצה הקטנה, שכונתה בפי גורמים בממשל "הסוכנות הפוליטית" (politburo) – מונח המיוחס בדרך כלל למנהיגות קומוניסטית, שלטה בבית הלבן בזמן שיכולותיו הקוגניטיביות של ביידן התדרדרו. "חמישה אנשים ניהלו את המדינה, וג'ו ביידן היה במקרה הטוב חבר בכיר בדירקטוריון", העיד מקור בכיר המוכר עם הפעולות הפנימיות של הבית הלבן בפני המחברים, תוך חשיפת המציאות המטרידה שמאחורי הקלעים.
המעגל הפנימי: יועצים ותיקים ומשפחה
ה כלל שילוב יוצא דופן של יועצים פוליטיים ותיקים לצד בני משפחה, כולם עם קשרים של עשרות שנים לביידן. בין החברים המרכזיים: מייק דונילון, יועץ בכיר שהיה בסביבתו של ביידן מאז שנות ה-80; סטיב ריצ'טי, יועץ לנשיא ששלט בענייני חקיקה; ברוס ריד, סגן ראש הסגל למדיניות הידוע כ"חנון מדיניות"; ורון קליין, ראש הסגל לשעבר שהמשיך להשפיע אפילו לאחר עזיבתו ב-2023.
במקביל, בני המשפחה מילאו תפקיד מרכזי: הגברת הראשונה ج'יל ביידן הובילה מה שכונה "מבצע נייר בועות" – מאמץ להגן על הפדיחות של בעלה מהציבור ולהתריע על אנשי צוות שנתנו לו "להמשיך יותר מדי זמן מול המצלמות". האנטר ביידן, בנו של הנשיא, השפיע רבות על אביו ונתפס ככוח מרכזי שמנע ממנו לפרוש מהמירוץ לנשיאות.
כוח כלכלי ללא פיקוח
החשיפה הבעייתית ביותר נוגעת לאופן קבלת ההחלטות הכלכליות. שר קבינט לא מזוהה התלונן בפני המחברים: "מעולם לא ראיתי מצב כזה, עם כל כך מעט אנשים שיש להם כל כך הרבה כוח. הם היו מקבלים החלטות כלכליות ענקיות בלי לקרוא לשרת האוצר ילן". העדות מצביעה על עקיפה שיטתית של המנגנונים הרגילים של קבלת החלטות ממשלתיות, כאשר ה"פוליטביורו" פעל כמעין "ממשלה צללים" שדילג על שרי הקבינט המוסמכים בתחומים השונים.
השוואה מדאיגה לממשל אובמה
הספר מדגיש את ההבדל הבוטה בין סגנון הניהול של ביידן לזה של ברק אובמה. בעוד "אובמה היה מחליט את זה עם סגנים ועוזרים ברמה בינונית", ביידן "נפגש בעיקר עם הסוכנות הפוליטית ועם יועציו הבכירים לביטחון לאומי". אובמה עצמו היה מודע לבעייתיות והתריע מפני ה"תלויים" במעגל של ביידן, תוך הדגשה ש"אני לא רוצה שהוא יושפל". העדות מעידה על חששות מוקדמים שהתממשו לבסוף.
התנהגות אלימה ונפוטיזם
הספר חושף התנהגויות בעייתיות בקרב חברי הסוכנות הפוליטית. ריצ'טי הגיב בזעם קיצוני כאשר השחקן ג'ורג' קלוני פרסם מאמר דעה שקרא לביידן לפרוש מהמירוץ. "ריצ'טי קרא את זה וזעם. פנימית, הוא איים להשתיק את קלוני – חלק מעמיתיו חשבו שהוא נשמע כמו בוס במאפיה", חושפים המחברים.
בנוסף, חברי הסוכנות הפוליטית ניצלו את מעמדם להבאת בני משפחה לתפקידי יוקרה בממשל: האחיינית של דונילון קיבלה תפקיד רגיש במועצה לביטחון לאומי, הבת של ריד מונתה כמתכננת יום עבור הנשיא, והילדים של ריצ'טי מצאו עבודות ברחבי הממשלה – דפוס המעיד על נפוטיזם שיטתי.
ביידן: מודע אך חסר אונים
טפר הדגיש שביידן לא היה חסר השפעה לחלוטין, בניגוד למה שיכול היה להיראות מבחוץ: "זה לא 'Weekend at Bernie's'", אמר בהתייחס לסרט על מת שמובילים אותו. "הוא מודע לעובדה שהם מרחיקים את הקבינט ממנו, הם מרחיקים חלק מאנשי הצוות של הבית הלבן ממנו". עם זאת, הספר מצביע על כך שביידן איבד במידה רבה את השליטה על ממשלו, כאשר "רבים מעוזריו של ביידן עצמו גם נשמרו במרחק זרוע מהנשיא".
השפעה כלכלית אישית
בין הפרטים המעוררים עניין: דונילון זכה למשכורת מדהימה של 4 מיליון דולר בעבודתו בקמפיין 2024, סכום החושף את הרווחים האישיים הניכרים שנבעו מהמעמד הפוליטי. הוא נתפס כמאמין כה נלהב בביידן עד שאנשי צוות התבדחו ש"יכול היה לגרום לו להתחיל מלחמה".
תגובת המחברים
"הפסקתי להאמין להכחשות שלהם כבר זמן מה אחרי שהמשכתי לשמוע עדויות שסתרו את הנרטיבים של הבית הלבן", הסביר תומפסון בראיון ל-PBS Washington Week, תוך הדגשת העובדה שהעדויות שנאספו עקביות ובאות ממקורות מרובים.
בעלי ברית עליונים של ביידן דחו רבים מהאפיונים בספר, אך המחברים מציגים עדויות מפורטות ועקביות מגורמים שונים בממשל, המציירות תמונה של ממשל שבו הכוח התרכז בידי קבוצה צרה שראתה עצמה זכאית לכהונה שנייה בזכות הישגיה המדיניים, תוך התעלמות מהחששות הגוברים בדבר מצבו הבריאותי והמנטלי של הנשיא.
