ביירות, לבנון – ב-10 בנובמבר התאספו מבקשי מקלט סודנים להאזין לעבד אל באקי עותמאן בבית קפה בבירת לבנון ביירות.
הפעיל הסודני המוערך דיבר בלהט על כך שמבקשי מקלט סודנים נלכדו בין מלחמת האזרחים במולדתם לבין פלישת ישראל ללבנון.
הוא הפציר בסוכנות הפליטים של האו"ם (UNHCR) להעביר מבקשי מקלט ופליטים סודנים רשומים לאיטליה, טורקיה או קפריסין עד שניתן יהיה לטפל בבקשות המקלט שלהם, או עד שיושבו מחדש לצמיתות במקום אחר.
בקהל היה עבדלמונום יחיא עותמאן, שהחזיק שלט שעליו נכתב: "אין גזענות, אין אלימות חברתית. תפסיקו להרוג אזרחים וילדים", תחינה נגד שלל רוחות הרוח המאיימות על אנשים באזור.
"אנחנו יודעים שהאו"ם יכול להפיץ פליטים ומבקשי מקלט למדינות שונות (בטוחות), אבל הם לא עושים כלום", אמר לאל-ג'זירה.
"אנחנו רוצים ללכת למקום שבו האנשים לא נמצאים במלחמה."
בין שתי מלחמות
המלחמה בסודן בין הצבא לכוחות התמיכה המהירים החצי-צבאיים (RSF) פרצה באפריל 2023.
הסכסוך הרג מאז עשרות – אולי מאות – אלפי אנשים ויצר את המשבר ההומניטרי הגדול בעולם.
UNHCR אמר כי 400 אזרחים סודנים הגישו בקשה למקלט בלבנון מאז החלה המלחמה בסודן. יחיא, גבר בן 38 עם זיפים סביב סנטרו וצללים כהים מתחת לעיניים, הוא אחד מהם.
כ"לא ערבי" (השם המשמש לשבטים יושבים) מדרפור של סודאן, הוא חושש שהוא עלול להירדף משני הצדדים במלחמה על סמך מוצאו האתני.
ה-RSF – קבוצה המורכבת ברובה משבטים "ערבים" (נוודים) מדארפור וממקומות אחרים – תקף קהילות לא ערביות, מה שהוביל להאשמות אמינות של טיהור אתני ורצח עם.
הצבא, בינתיים, עצר, עינה ואף הרג אזרחים מדארפור מתוך חשד שהם מרגלים עבור ה-RSF, על פי דו"ח של ארגוני זכויות מקומיים ובינלאומיים וצוות חוקרים מבית הספר ללימודי המזרח ואסיה.
לאור הסכנה בסודאן, יחיא הרגיש בטוח יותר בלבנון עד שישראל הסלימה את מלחמתה נגד המדינה בסוף ספטמבר.
יחיא ורעייתו נוקאדה עבדו בחווה בדרום מחוז נבטיה כשישראל החלה להפציץ שטיחים בלבנון. מעסיקו נמלט והורה לבני הזוג להישאר ולהגן על החווה.
ללא מכונית לברוח בה או מחסה לרוץ אליו, יחיא ונוקאדה סבלו מספר ימים מפחידים כאשר פצצות האירו את שמי הלילה והם נאבקו לישון.
"בלילה הייתי רואה את ישראל יורה טילים ומטילה פצצות מצרר מהאוויר… כל כך מפחיד. אני זוכר שראיתי אותם מתפרקים לרסיסים קטנים ונופלים מסביבנו", אמר יחיא.
עשרה ימים לאחר מכן, הוא ואשתו החליטו לנסוע לביירות ברגל. הם הלכו ימים שלמים, עצרו בכפרים לאורך הדרך, שם שהו עם חברים ועמיתים לנוח.
הם צעדו לפחות 30 ק"מ (19 מיילים), חולפים על פני שורה ארוכה של מכוניות שנתקעו בפקק, לפעמים נאלצו לטפס מעל ערימות הריסות מבתים שניזוקו.
"אני זוכר שראיתי אנשים יוצאים ממכוניות (כי התנועה לא זזה) ופשוט מתחילים ללכת גם כן", אמר לאל-ג'זירה.
כשהגיעו לבסוף לצידון, עיר שנמצאת במרחק של כ-44 ק"מ מהבירה, הם נסעו בטרמפים עם אנשים סורים וסודנים לכיוון ביירות.
בביירות, יחיא ונוקאדה הלכו למקום היחיד שיקבל אותם: מועדון התרבות הסודאני בשכונת חמרה ההומה.
מועדון התרבות הסודאני
חבוי ברחוב צדדי, מועדון התרבות הסודאני הוקם בשנת 1967 כמקום חברתי לקהילה שיש לה סבל זמן רב מאפליה גזעית בארץ.
המועדון חבוי מאחורי חומה של עצים ושיחים ירוקים. בפנים המרווח יש שני סלונים גדולים, שני שירותים ומטבח בסיסי.
דגל סודן גדול תלוי על הקיר, מול כמה ספות נוחות ושולחנות עץ משומשים היטב.
במשך שנים התכנסה הקהילה הסודנית שם כדי לחגוג חגים, להשתתף באירועי תרבות, להתרועע ולאכול ארוחות ביחד. בחדר האחורי, גברים סודנים היו משחקים קלפים, מעשנים ושותים תה כל הלילה.
מאז פלישת ישראל, המועדון מחסה לאזרחים סודנים עקורים, יחד עם מהגרי עבודה נוספים במדינה.
יחיא אומר שיותר מ-100 אנשים מצאו מקלט במועדון באוקטובר. בזמן שרבים המשיכו הלאה, יחיא ונוקאדה עדיין שם, יחד עם עוד כמה משפחות.
לפעמים להיות שם זה לא נוח, אמר, בגלל מתחים על חוסר מקום ושירותים אבל העקורים משתפים פעולה כדי לבשל, לנקות ולדאוג אחד לשני.
יחיא אסיר תודה שיש לו מקלט אבל יודע שהמועדון הוא רק פתרון זמני.
זו הסיבה שהוא תומך בקריאה של הקהילה להתפנות למדינה שלישית בטוחה בזמן שתביעות המקלט שלהם מטופלות.
פער הגנה
רוב מבקשי המקלט נמלטים מאיום הרדיפה או המלחמה כדי לחפש מקלט במדינה סמוכה.
שם, הם נרשמים במשרד UNHCR הקרוב, לעתים קרובות ממתינים שנים עד שהסוכנות תחליט אם להעניק מעמד של פליט.
רק חלק ממבקשי המקלט מוכרים כפליטים ואף פחות מהם מתמקמים מחדש במדינה שלישית כדי להתחיל חיים חדשים.
המשמעות היא שרובם יבלו את חייהם במדינה שבה תבעו מקלט בתחילה, בהתמודדות עם עוני, מחסור בהזדמנויות ולעיתים קרובות, התעללות מצד הרשויות המקומיות.
למרות החוויה הקשה שלהם, פליטים ומבקשי מקלט בדרך כלל נשארים בטוחים יחסית מהאיומים במולדתם – אבל אלה בלבנון אינם מרגישים בטוחים ככל שהתקיפה של ישראל נמשכת.
לפי נתוני הארגון הבינלאומי להגירה (IOM), ישנם כ-11,500 אזרחים סודנים בלבנון. מתוך מספר זה, 2,727 רשומים כפליטים ומבקשי מקלט, לפי נתוני UNHCR.
רבים, כ-541, סומכים על עותמאן ומנהיגי קהילה אחרים בקריאה לפינוי.
"(ה) UNHCR אומר שהוא לא מתפנה. זה לא נכון והם משקרים לנו. זו שערורייה", אמר עותמאן לאל-ג'זירה.
הוא התייחס לפינויים שפיקח UNHCR מלוב, שם יותר מ-2,400 מבקשי מקלט ופליטים הועברו לרואנדה ב-19 טיסות פינוי בין 2019 ל-2024.
פינוי אלה התאפשרו הודות למזכר הבנות שנחתם בין UNHCR, האיחוד האפריקאי ורואנדה, לפי UNHCR.
מאות נוספים הועברו באופן זמני לאיטליה דרך מסדרון הומניטרי שהוקם על ידי קבוצות מבוססות קהילה, שנתנו חסות מלאה למבקשי המקלט, בשיתוף עם UNHCR, שתפקידו היה לזהות מבקשי מקלט ופליטים פגיעים ולהקל על נסיעותיהם.
מאז 2017, בסך הכל 12,000 מבקשי מקלט ופליטים פונו מלוב בשל ההתעללות והניצול שהם מתמודדים איתם מצד קבוצות לוחמים וסוחרים, על פי UNHCR, ארגוני זכויות ומומחים.
אבל הסוכנות עשויה להסס מלמליץ על פינוי נוסף, לדברי ג'ף קריספ, מומחה למקלט והגירה באוניברסיטת אוקספורד ולשעבר ראש תחום מדיניות ופיתוח ב-UNHCR.
"הניחוש שלי הוא ש-UNHCR חושש מאוד מלהקים פינוי נוסף, כי זה ייצור אפקט דומינו לפיו פליטים ברחבי העולם יתחילו לבקש פינוי (זמני)", אמר קריספ.
הוא מאמין שהיעדר מסגרת קבועה לסיוע למבקשי מקלט הלכודים במלחמה הוא פער בהגנה על פליטים בינלאומית, בהתחשב בכך שמדינות מארחות לא תמיד בטוחות.
"האם יש לך מצבים – כמו בלוב או לבנון – שבהם פליטים ומבקשי מקלט נקלעים לסכסוכים אכזריים מאוד", הוסיף.
דלאל חרב, דובר נציבות האו"ם בלבנון, אמר לאל-ג'זירה כי הפינויים מלוב הם "תגובות למשבר ספציפי ולא נועדו כמסגרות קבועות".
"היתכנות לשכפל פעולות כאלה תלויה בגורמים שונים, כולל הנכונות של מדינות שלישיות לארח מפונים, משאבים זמינים והנסיבות הספציפיות של המשבר", אמרה בדוא"ל.
יחיא לא משוכנע.
"אנחנו צריכים את UNHCR שיפנה אותנו", אמר. "אנחנו יודעים שלסוכנות יש את הכוח לחלק מחדש מבקשי מקלט ופליטים למדינות אחרות".
הארב אמר ש-UNHCR קורא לממשלות המערב להעביר במהירות פליטים מוכרים הממתינים ליישוב מחדש מלבנון.
"זה כולל סודנים כמו גם פליטים בני לאומים אחרים", נכתב באימייל שלה.
מוצא אחרון
לדברי עותמאן, מבקשי מקלט ופליטים רבים יפנו ככל הנראה למבריחים אם הם יכולים להרשות לעצמם.
מבריחים שמים לעתים קרובות אנשים פגיעים על סירות צפופות ודוחפים אותם לכיוון אירופה – רבים הגיעו לקפריסין מלבנון בשנים האחרונות, אך אחרים טבעו.
למרות הסיכונים, הזהיר עותמאן, יותר ויותר מבקשי מקלט סודנים יחפשו כל נתיב החוצה מלבנון אם המצב יחמיר.
עם זאת, יחיא אומר שלרוב מבקשי המקלט אין כסף לברוח. מי שכן, לטענתו, משלם בין 2,000 ל-3,000 דולר כדי להגיע לטורקיה דרך סוריה.
לעת עתה, יחיא אמר שמבקשי מקלט סודנים מתפללים שאלוהים ידאג להם בזמן שהם נשארים בלבנון.
"אנחנו חוששים שהמצב כאן עלול להחמיר", אמר. "אבל אין לנו כסף… אין לנו ברירה אלא לסמוך על נציבות האו"ם.
