ידידותם הייתה בלתי סבירה.
רים קסיס, שנולד בירושלים ומתגורר בפילדלפיה, עזב עבודה בשכר גבוה כיועצת ניהול כדי לכתוב ספרי בישול. היא פלסטינית, וספרה "השולחן הפלסטיני", שפרסמה ב-2017, פתח שיחה לאומית חדשה הן על המטבח והן על ניכוס המתכונים שלו.
מיכאל סולומונוב, שף שנולד ליד תל אביב, ישראל, בישל אוכל איטלקי בפילדלפיה כשצלף הרג את אחיו בן ה-21, חייל ישראלי שסייר ביום כיפור. סולומונוב, יהודי, התמסר למטבח הישראלי ופתח את זהב בפילדלפיה בשנת 2008. המסעדה הביאה גם אותו וגם את האוכל הישראלי לגדולה לאומית, ומאז הוא פתח יותר מ-20 מסעדות.
קאסיס שלחה לו בעצבנות עותק של הספר שלה. זה שינה את נקודת המבט שלו. השניים הפכו לחברים קרובים, בישלו יחד במסעדה שלו ובבתים זה של זה. הם הופיעו יחד בכתבות מגזינים על בישול לחגים ובאירועים שבדקו את תפקיד האוכל בזהות הלאומית.
אבל עכשיו, הם לא מדברים.
"אם כבר", אמר קאסיס, "הניסיון שלי בזמן האחרון אישר לי שדיפלומטיית מזון לא עובדת ושאי אפשר לפתור בעיות כמו הכיבוש הישראלי של פלסטין על צלחת החומוס הפתגמית. כל מי שטוען שזה סוטה מהעבודה האמיתית שצריך לעשות, קודם כל של הפסקת אש, אבל בכלל, חופש ושוויון זכויות לכל הפלסטינים".
המסעדה של סולומונוב וקומץ אחרות המציעות מטבח ישראלי נועדו לחרם על ידי קבוצה שקוראת לעצמה קואליציית פילי פלסטין, ארגון חדש שהפרופיל הציבורי היחיד שלו נמצא באינסטגרם. (קאסיס אינו מזוהה עם הקבוצה.) הוא אינו מדבר בפומבי על הנושא.
המלחמה בין חמאס לישראל חילקה את מוסדות התרבות האמריקאים, וכעת היא זולגת לעולם האוכל. ברגע גדוש זה, מנות כמו חומוס הפכו לנשק כמו שלא היה מעולם.
חוקרים אמריקאים של אוכל יהודי מתארים את המטבח של המדינה כשילוב של מתכונים שהביאו לישראל הפזורה היהודית העולמית והתמזגו עם אוכל מזרח תיכוני שבושלו יהודים וערבים מקומיים. חלק מתומכי פלסטין טוענים כי טבחים ישראלים הם מתנחלים שאימצו מאכלים ערביים מסוימים כשלעצמם ובכך תורמים למחיקת התרבות הפלסטינית.
כמעט 900 שפים, חקלאים ואחרים בעסקי המזון האמריקאים חתמו על התחייבות עם ארגון בשם אירוח לאנושות, שקבוצה של שפים ומארגנים פוליטיים פלסטינים החלה באוקטובר כדי לדחוף להפסקת אש ולסיום תמיכת ארה"ב בישראל. הם רוצים להשתמש בחרם על עסקי מזון מישראל ואירועים קולינריים שמקדמים את ישראל כאחת הדרכים להפעיל לחץ.
בין החותמים חקלאים, שפים בולטים כמו מייסון הרפורד מטורקיה והזאב בניו אורלינס, וסופרי אוכל, בהם הלן רוזנר מ"הניו יורקר"; מחבר ספרי הבישול ובעל טור האוכל לשעבר ב"ניו יורק טיימס" סאמין נוסראט; סטיבן סאטרפילד, מייסד המגזין Whetstone ומנחה "High on the Hog" של נטפליקס; וקסיס, שכתב ב"טיימס".
עסקי מזון פלסטינים בארצות הברית מדווחים כי הוצפו בביקורות של כוכב אחד באינטרנט, ומסעדות ישראליות בכמה ערים מעבר לפילדלפיה תויגו בחרמות ברשתות החברתיות.
"אנחנו נוטים לחשוב על אוכל כהאנשה, אבל כשיש קונפליקט, האוכל הופך לחלק מהקונפליקט", אמר ארי אריאל, פרופסור חבר באוניברסיטת איווה שכתב והרצה על מה שהוא מכנה מלחמות החומוס. הקרב החל ב-2009, כשלבנון טענה שישראל מנסה לגנוב את המאכל הלאומי שלה, והפכה את מטבל ממרח השומשום והחומוס לאוואטר של פעולות איבה במזרח התיכון.
גורמים רשמיים בלבנון ביקשו להכריז על המילה חומוס כינוי מוגן באיחוד האירופי כמו שמפניה או פרמיג'אנו-רג'יאנו, והמתחים הפכו למילוליים בתחרות בין ישראל ללבנון לעשות גיגית חומוס גדולה מספיק כדי לשבור שיא עולמי. לבנון לקחה את התואר לאחר שפזרה מנה של 23,042 פאונד על צלחת קרמיקה ענקית ב-2010.
"יש לנו את הרעיון הרומנטי שאם נאכל את אותו האוכל ונשבור את אותו הלחם, איכשהו נוכל להתאחד, אבל נראה שזה לא המקרה כאן", אמר אריאל, החוקר את מקורות הפלאפל.
ואכן, נראה שכל תקווה ליישב חילוקי דעות במה שכונה דיפלומטית חומוס נכזבה.
ליה רונן היא מו"ל ומנהלת עריכה של Artisan Books ו-Workman Publishing, שהקטלוג שלה עמוס בספרי עיצוב ובישול. הטיעון שאוכל ישראלי הוא אוכל פלסטיני גנוב הוא נרטיב שקרי על שלל המקורות והמסורות של האוכל הישראלי, אמרה. והוסיפה, הכוונה לעסקים אמריקאים שמגישים אוכל ישראלי היא מסוכנת ויש לה השלכות אנטישמיות.
