באדיבות חברת האוכל היהודית
המילה היידיש שמאלץ ובן דודו התואר שמאלצי מתייחסים לשני מושגים מאוד שונים: שומן עוף מעובד – החומר הקשה הזה על גבי מרק ביתי קר – ומשהו שהוא סנטימנטלי מדי. כשזה מגיע למאכלים שאנחנו אוהבים ומוקירים, לא יכול להיות מחסור בשניהם.
נעמה שפי תסכים. לאחרונה, על שקית פופקורן עם שמאלץ, התכנסו 90 אנשים במנהטן התחתית כדי לחגוג את היווצרותו של אגודת האוכל היהודיתארגון חדש שיצר שפי שמטרתו לכבד את הפלא העולמי של האוכל היהודי.
באדיבות חברת האוכל היהודית
ילידת קיבוץ במרכז הארץ, ימיה הראשונים של שפי כללו את השיאים והשפל של אוכל ילדות: פיצה בחדר האוכל המשותף והרפתקאות בשוק מקומי. זה כלל גם את הצבא, תנאי מוקדם לכל הצעירים בארצה. כשסיימה, עברה שפי לניו יורק, שם קיבלה תואר שני בקולנוע מהניו סקול. אבל מבחינתה, הכל עניין של האוכל.
לפני שהחלה את החברה שלה, ארגנה שפי מסע עיתונאים של כותבי אוכל לישראל בזמן שעבדה בקונסוליה הישראלית בתכנון אירועי תרבות מקומיים בניו יורק; היא עבדה עבור לאכול עם, חברה המתמקדת בארוחות ערב בבתים של אנשים; והיא אירחה אוכל עיראקי-יהודי בן 21 יום מוקפץ כולל קובה, אוכל ששפי חשקה בו אבל לא הצליח למצוא בקלות בעיר. תורים לארוחות הסולד-אאוט כרוכות מסביב לבלוק.
"חלמתי בעשור האחרון על חברת האוכל היהודי ועשיתי כל מיני פרויקטים לקידום החלום הזה", מספרת שפי. היא מדמיינת בית אמיתי לארוחות ערב, פופ-אפים, ערב שישי שבת חגיגות וספרייה.
כדי להתחיל, היא מתמקדת באינטרנט. יחד עם מנהלת התוכנית שלה, אלי בקר, שפי בונה "אוסף חזק של מתכונים מכל העדות היהודיות שיעניקו השראה לאנשים לבשל וללמוד יותר על התרבות וההיסטוריה היהודית". מקורות המתכונים יהיו מבשלנים ביתיים, שפים מבוססים וסופרים. כמו כן יתקיימו מפגשים קהילתיים כדי לחגוג את החיים שמסתובבים סביב האוכל.
האירוע הציבורי הראשון נקרא שמאלצי והוא כלל חמישה מספרי סיפורים ששיתפו סיפורים משמעותיים "מאחורי המתכון" מעברם.
באדיבות ליז אלפרן
"אנחנו אוהבים אוכל טוב וחברה, אבל אפילו יותר אנחנו מעריכים סיפורים ואת ה-DNA התרבותי שהם נושאים", אומר שפי.
שמאלצי הפגיש כל מיני אנשים: עובדי טכנולוגיה, יזמים עסקיים, אוהבי אוכל, חברים ישראלים, רופאים, bubbes ואופים. הוא נערך ב ההתנחלות ברחוב הנרי, המספקת מגוון שירותים חברתיים לתושבי הלואר איסט סייד. הקהל היה מטושטש של שיחה וידיים מרגשות. אוכל עושה את זה לאנשים. בחדר הקטן בקומה העליונה היה אח (לא הכרחי) ופסנתר (הכרחי).
עבור אמסי מיטשל דייויססגן נשיא בפועל של קרן ג'יימס בירד, ארגון שחוגג שפים ברחבי הארץ, השקת חברת האוכל היהודי הייתה מצווה – מעשה טוב.
"אני חושב שחשוב שזה יתחיל מנקודת מבט ישראלית ויהיה לו בית בארה"ב. כך זה יהיה הרבה יותר רחב ומכיל", אומר דייוויס.
מספרי הלילה הגיעו מרחוק: ישראל, מרוקו, לטביה ואפילו לונג איילנד. ליז אלפרן, המייסדת המשותפת של גפילטריה, חברת גפילטע פיש עכשווית, אומרת שמשפחתה בלונג איילנד לא הייתה ידועה בבישול. "הכנו עוגיות שפרסת והכנסת לתנור. זו הייתה אפייה", מספרת אלפרן. אבל בימי שישי, האוכל היה חשוב. "זה היה כשהבית הדיף ריח של עוף צלוי ותפוחי אדמה", אומר אלפרן.
באדיבות אנה גרשנזון
למרות שגפילטע פיש הוא מאכל אייקוני של פסח, אלפרן לא מדליק נר לעבר. "דבר אחד שבאמת משפיע על האתוס שלי לגבי המטבח היהודי הוא שאני לא מעוניינת במיוחד לשמר שום דבר. אני מעוניינת לראות את זה מתקדם", היא אומרת.
עבור אלפרן, לחברת האוכל היהודי יש תפקיד גדול באצירת מתכונים שהם הכל חוץ מסטטיים. "האוכל תמיד משתנה", אומר אלפרן. "מתכונים שהגיעו מאירופה השתנו באופן קיצוני כשהגיעו לצפון אמריקה", היא אומרת.
עידן כהן, מנכ"ל Grow, סטארט-אפ טכנולוגי, החל את דבריו בצלילים. "רעש המיקסר במטבח, מחבתות נקושים וקמח שעף לכל עבר. הייתי מתלונן על הרעש, אבל אמא שלי אמרה, 'אם אתה מתלונן, לא תקבל שום עוגה'". "
כהן הכין את עוגת השכבות הגרמנית של אמא שלו, שהיתה מתכון שעבר מסבתו, אישה שמעולם לא פגש. "אני מרגיש שאוכל הוא הגנום הבסיסי של התרבות. זה מה שהפגיש את בני האדם ליצירת קבוצות של ציידים-לקטים, וזה מה שמחבר אותנו היום למקום שממנו באנו", אומר כהן.
עינת אדמוני, השפית והבעלים של Balaboosta – מסעדה במנהטן וגם מונח ביידיש שפירושו עקרת הבית המושלמת – נזכרה ברוטב תימני חריף וריחני שאביה הכין בשם סרוג. ריחות המטבח היפים האלה – פלפל חריף, כוסברה, שום – הם מה שאדמוני וחברת האוכל היהודית מוקירים. "פתחתי את הג'וינט הראשון שלי בווסט וילג' והמתכון המדהים של אבא שלי היה בתפריט. הוא היה כל כך גאה", מספר אדמוני.
אוכל הוא המרגמה הקושרת קהילות. "לא היה רגע אחד שהייתי לבד. לא בישלתי לבד ולא אכלתי לבד, זו תמיד הייתה פעילות קבוצתית", אומר רון ארזי, דובר אחר של שמאלצי. ארזי יצר את NY Shuk, חברת רטבים מזרח תיכונית שבסיסה בברוקלין, עם אשתו ליטל.
אגודת המזון היהודי הלא-מגזרית מיועדת לכל מי שאוהב אוכל, לא רק ליהודים. נאז ריאחי, מייסד חברת המדיה Bitten, בחן את מגשי עוגת השכבות הגרמנית וקרא: "אני מוסלמי, ואני כאן. מבחינה תרבותית זה כל כך דומה לתרבות האיראנית".
אנה גרשנסון, בשלנית ומורה לטבית, זהרה כשדיברה על אמה שלה: "אני מאוד נמשכת לתמונה שלי ושל אמא שלי, מחייכות זו לזו. היא הייתה אישה מדהימה, מלאת חיים ואישיות מגנטית ." מאוחר יותר, כשהיא מצקת את זה של אמה kreplach מרק – שהשתנה מעט מבשר בקר לעוף – אפשר היה לדמיין שהסוד לבישול היה רק לזכור אותו.
"אוכל הוא ייחודי. הוא לא קיים חוץ מסיפור. הוא פשוט קטן ואישי וצרוך מדי. כל מה שיש לך זה הסיפורים", אומר דיוויס.