חברת סטארלינק בבעלות האיש העשיר בעולם אילון מאסק משגרת אלפי לווינים לחלל שנועדו לשפר את התקשורת האינטרנטית באזורים מרוחקים וגם במטוסים, אולם בכל יום נופלים כמה מהם לשמים ונשרפים באטמוספרה שלנו. הלוויינים הללו, במסלול נמוך סביב כדור הארץ, הופכים לאחרונה לתופעה סביבתית משמעותית, המעוררת דאגה גוברת מצד הקהילה המדעית.
עד כה שיגרה חברת SpaceX יותר מ-8,000 לווייני סטארלינק לחלל, ולפי התכנון יגיע מספרם לעשרות אלפים בשנים הקרובות. הלוויינים, שכל אחד מהם שוקל כ-250 קילוגרמים, מתוכננים להחזיק מעמד כחמש שנים בלבד.
בתום פעילותם הם מופנים חזרה לכדור הארץ, שם הם נשרפים ומתכלים בשכבות העליונות של האטמוספירה. לכאורה מדובר בתהליך אחראי, המונע הצטברות פסולת מסוכנת בחלל, אולם מתברר שלתהליך זה השלכות סביבתיות משמעותיות. ולאחרונה מומחים ברחבי העולם הזהירו מפני הפגיעות הקשות ביותר כלפינו, בני האדם.
"כדי שלווין יתמיד במסלול בחלל עליו לנוע במהירות עצומה" מסביר פרופ' מאיר אריאל, ראש המרכז להנדסת חלל באוניברסיטת תל אביב, "בחלל בגובה 500 קילומטרים בהם משייטים הלווינים, יש כוח משיכה שפחות מכ-10% מכוח המשיכה של כדור הארץ. כדי שהלויין יתמיד במסלולו וישוט סביב כדור הארץ, הוא צריך איזון בין כוח המשיכה של כדור הארץ לבין הכוח הצנטריפוגלי.
הטיל שמעיף את הלווין לחלל נע במהירות של 29 אלף קילומטר בשעה, ונותן ללויין את בוסט המהירות. מאחר שבחלל יש וואקום ללא אוויר או התנגדות, הלווינים ממשיכים במהירות זו כשעם הזמן לאט לאט מהירותם פוחתת בשל חיכוך עם שכבות ראשונות של אטמוספירה. עם הזמן הם מתחככים עם עוד ועוד אטמוספרה עד שהם נשרפים לחלוטין ומותירים את פסולת החלל".
כאמור, בעת כניסתם מחדש לאטמוספירה, לווייני סטארלינק מתחממים לטמפרטורות גבוהות במיוחד, מה שגורם לפירוקם ולפליטת חלקיקים זעירים של תחמוצת האלומיניום. חומר זה, המהווה כ-40% ממשקל הלוויין, מצטבר בשכבות האטמוספירה הגבוהות ונשאר שם לאורך עשרות שנים.
ככל שמספר הלוויינים עולה, גדלה בהתאמה כמות תחמוצת האלומיניום הנפלטת. ב-2022 בלבד, נפילות הלוויינים הכניסו לאטמוספירה 41.7 טונות של אלומיניום, נתון גבוה משמעותית מהכמות הטבעית המשתחררת ממטאוריטים זעירים. לפי תחזיות החוקרים, בשנים הקרובות עשויה כמות האלומיניום להגיע ל-360 טונות בשנה – עלייה של מאות אחוזים בהשוואה לרמות הטבעיות הקיימות כיום.
החלקיקים הללו אינם נותרים ללא השפעה: המדענים חוששים כי הם עלולים להוות קטליזטור לתגובות כימיות המזיקות לשכבת האוזון. תחמוצת האלומיניום אמנם אינה פוגעת ישירות במולקולות האוזון, אך היא מאיצה תהליכים כימיים שבהם מולקולות אוזון מתפרקות במהירות רבה יותר. המשמעות המדאיגה היא כי חלקיק בודד של אלומיניום עשוי לגרום לפירוק של אלפי מולקולות אוזון במשך עשרות שנים, מה שעלול להוביל לפגיעה משמעותית בשכבת האוזון המגינה עלינו מקרינה אולטרה-סגולה מסוכנת.
ההשפעות הסביבתיות של נפילת לווייני סטארלינק עלולות להיות חמורות במיוחד לאור ההתאוששות שהשיגה שכבת האוזון מאז שנות השמונים, בעקבות איסור השימוש בגזים כמו CFC. כיום מזהירים המדענים כי האלומיניום הנפלט מהלוויינים עלול להחזיר את הגלגל לאחור, להאט את קצב שיקום שכבת האוזון ואף להפוך את המגמה החיובית שהושגה עד כה.
פגיעה זו עשויה להוביל להגברה מחודשת בקרינת העל-סגול, שתגרום לעלייה בתחלואה במחלות עור וסרטן, פגיעה במערכת החיסונית, ובמקביל להוביל לפגיעה ביבולים חקלאיים ובמערכות אקולוגיות רגישות כמו שרשרת המזון הימית.
אך לא מדובר רק באיכות הסביבה ובבריאות האדם. הנזק הכלכלי הכרוך בתופעה זו משמעותי אף הוא. העלויות הכרוכות בשיגור והחלפת הלוויינים בתדירות גבוהה הן עצומות. האירוע הבולט ביותר היה בשנת 2022, אז איבדה חברת SpaceX של אילון מאסק 38 לוויינים חדשים זמן קצר לאחר שיגורם, בעקבות סערה גיאומגנטית בלתי צפויה. אירוע זה גרם לנזק כלכלי של מיליוני דולרים ולהזרמה פתאומית של חלקיקי אלומיניום לאטמוספירה.
בעיה נוספת נובעת מחוסר הפיקוח הרגולטורי. נכון להיום, אין שום רגולציה בינלאומית מחייבת בנוגע לזיהום האווירי הנגרם מלוויינים נופלים. בארצות הברית, הגוף האחראי על רישוי לווייני תקשורת, ה-FCC, אינו מתייחס לפסולת האלומיניום הנוצרת בתהליך ההשמד של הלוויינים, וחברות מסחריות אינן כפופות לתקנות סביבתיות בתחום זה. גם האו"ם טרם הצליח לגבש הסכמים מחייבים, והמאמצים להגבלת הזיהום עדיין נמצאים בראשיתם.
"עד לפני חמש שנים היו משוגרים כאלף לווינים בשנה לחלל" מסביר פרופ' אריאל, "רק בשנה האחרונה לסטארלינג של מאסק יש 7,000 לווינים והם מעוניינים להגיע ל-30 אלף לווינים. זה אומר שהחלל יזדהם יותר, הסיכוי להתנגשויות בין לווינים גובר, מה שיצור עוד ועוד חלקים שיישרפו. מדעני אקלים וסביבה חוששים בצדק שזה יצא מכלל שליטה והנזק לאטמוספרה יפגע בבריאות שלנו, יגביר את אפקט החממה, ויותיר חומרים מזהמים מסוכנים לבריאות האדם".
בקהילה המדעית עולה קול ברור הקורא לפיתוח פתרונות טכנולוגיים שיצמצמו את הפגיעה. מספר מחקרים חדשים מציעים לבחון דרכים להפחתת השימוש באלומיניום בלוויינים או לתכנון מסלולי כניסה תלולים יותר, שיקטינו את הישארות החלקיקים בשכבות הגבוהות של האטמוספירה.
מומחים ממליצים לבחון אפשרות להצבת הלוויינים לאחר תום פעילותם במסלול גבוה יותר, שבו הם לא יפגעו בשכבת האטמוספרה, או שתידרש התחייבות מחברות הלווין להוריד חזרה לארץ את הלווינים כך שלא יישרפו בחלל ויותירו זיהום. פתרונות אלה אמנם עשויים לייקר את השיגורים, אך הם חיוניים להגנה על כדור הארץ. "אמנות בינלאומיות מנסות להגיע לקונצנזוס על פתרונות אפשריים" מסכם פרופ' אריאל, "מה שברור הוא, שאם לא ינקטו פעולות לצמצום הזיהום, העולם עלול להישאר עם נזק חמור שיהיה קשה לתקן אותו".
