(זה הפוסט החמישי בסדרה שלי על שליחותי לישראל. ניתן לקרוא חלקים אני, II, IIIו IV.)
אולי אחד ממסעות השיווק היעילים ביותר נגד ישראל היה לכנות את האומה כ"מדינת אפרטהייד". אפרטהייד, כמו ג'ים קרואו, הוא משהו שתלמידים לומדים שהוא רע ואסור לחזור עליו. כשאני אומר לישראלים שסטודנטים אמריקאים חושבים שהם כמו דרום אפריקה, הם מזועזעים.
הנה, הרשו לי לעבור על כמה דברים שלמדתי במהלך הטיול שלי.
ראשית, בטיסת יונייטד שלי מניוארק לתל אביב, הערכתי שכ-30% מהנוסעים דיברו ערבית. נשים מוסלמיות לובשות חיג'אב, ישבו ליד גברים יהודים לובשי כרמל. ואף אחד לא הניד עין. כשמגיעים למכס בנתב"ג ממתינים באותו קו אנשים עם דרכונים מארה"ב והרשות הפלסטינית. (בתור, עמדתי מאחורי אמא ובן בגילאי קולג' עם דרכונים של הרשות הפלסטינית.) למרות מה שלמדת אולי בלימוד במאהל, אין יחס נפרד אבל שווה.
שנית, כל שלט בישראל מודפס בשלוש שפות: עברית, אנגלית וערבית. תאמינו או לא, יש הרבה ערבים שחיים בתוך ישראל. יש להם אזרחות מלאה והם יכולים להצביע בכל הבחירות. הם רשאים להינשא, ויכולים להחזיק בכל עבודה. למד שאחוז גדול מאוד מהרופאים והרוקחים הם ערבים. כן, חולים יהודים מקבלים טיפול רפואי מרופאים ערבים. זה לא ג'ים קרואו. לכלל זה יש חריג קל לערבים המתגוררים באזור המכונה מזרח ירושלים. הם לא "אזרחים" אלא "תושבים". הם לא יכולים להצביע בבחירות הארציות, אבל יכולים להצביע בבחירות המוניציפליות לירושלים. אבל הם יכולים ללמוד באוניברסיטאות, כולל האוניברסיטה העברית שנמצאת בהר הצופים במזרח ירושלים. אני מבין שהסטטוס הזה הוא מאוד מסובך.
שלישית, רבים מהערבים בישראל תמיכה פעולות ישראל בעזה. למדתי שהתמיכה הזו אינה מונוליטית, וערבים רבים מהססים להתבטא בתמיכה פומבית בעזה. אני יכול להגיד לך שבשבוע שלי בישראל, לא ראיתי דגל פלסטין אחד. (חוץ מלצפות בצילומי המעקב הנוראים של מחבלי חמאס רוצחים ישראלים – הם ענדו דגלי פלסטין בגאווה כמו מגמת אמנויות ליברליות בקולומביה).
רביעית, האוניברסיטאות בישראל מיישמות צורות שונות של אפליה מתקנת עבור סטודנטים ערבים. דיקן הפקולטה למשפטים הסביר שהם יוצרים תכנית "בוטקמפ" מיוחדת לסטודנטים ערבים כדי לסייע להם להתכונן ולהסתגל לתכנית משפטים בעברית. הדיקן דחה בתוקף את התווית "אפליה מתקנת", אבל זו העדפה מבוססת גזע. אני חושב ש-DEI מתורגם לעברית כדלת-אלף-איין (דאע). נאמר לי שכמה אוניברסיטאות ישראליות מטילות מכסות בפועל לסטודנטים ערבים. לא גורם פלוס – מכסות. ההיגיון מאחורי התוכניות הללו מרתק. התקווה היא שאם הערבים ייחשפו לתרבות הישראלית-מערבית, הם יכולים להשתלב בגוף הפוליטי, ולשמש דוגמא לאופן שבו ערבים וישראלים יכולים להתקיים במקביל. אם זה עובד או לא, אני אתן לאחרים להחליט. אבל מדיניות זו קיימת כבר זמן מה.
הפוסט הזה לא אמור להיות דיון שלם על איך מתייחסים לערבים בישראל, אבל צריך, לכל הפחות, לבטל את התפיסה הזו שישראל היא איזושהי מדינת אפרטהייד. המבקרים, ללא ספק ישאלו על מעמדה של עזה והגדה המערבית. המבקרים יטענו ששני השטחים "כבושים" על ידי ישראל. ישראל נסוגה לחלוטין מעזה לפני כמעט שני עשורים, שלה גבול בשליטת מצרים. וישראל טוענת שהיא לא "כובשת" את הגדה המערבית, ואני חושב שהמקרה הזה משכנע. לרשות הפלסטינית יש ממשלה משלה, גם אם אין לה מדינה. אבל, כמובן, עורכי דין מובחרים לא מסכימים.
