לילה נוסף של הפצצות קטלניות באוקראינה, עם לפחות שמונה הרוגים וכ-80 פצועים, בהם ילדים ונשים. עשרות טילים ורחפנים רוסים נפלו על קייב וחרקוב, השאירו אזרחים קבורים מתחת להריסות, וגררו תגובות נזעמות – לפחות על פני השטח – גם מוושינגטון. אבל מאחורי הקלעים, נדמה שדווקא מי שצועק "ולדימיר, די!", הוא זה שלוחץ על זלנסקי לסיים את המלחמה בכל מחיר – גם אם זה כולל ויתורים מפליגים לרוסיה.
הנשיא דונלד טראמפ, שעדיין מקווה לשמור את התדמית כאיש שיכול להביא שלום תוך 24 שעות, כתב בפוסט ברשתות החברתיות: "אני לא מרוצה מההתקפות על קייב. הן לא נחוצות, ובעיתוי רע מאוד. ולדימיר – תפסיק! 5000 חיילים מתים מדי שבוע. בוא נסגור את העסקה לשלום!" – משפטים שנשמעים טוב, אבל לא משנים את העובדה שוושינגטון היא זו שדוחפת את קייב להסכים להסכם הפסקת אש, שבעיני רבים נראה כמו דף שנשלף מארכיון הקרמלין.
לפי דיווח של הוול סטריט ג'ורנל מאתמול, טראמפ זועם על ולדימיר זלנסקי שמסרב להכיר בסיפוח הרוסי של קרים, "שכבר אבוד מזמן", לדבריו. הממשל האמריקאי שוקל ברצינות להכיר בריבונות רוסית על חצי האי – בניגוד מוחלט לעמדות קודמות של וושינגטון, כולל זו של מזכיר המדינה מייק פומפאו ב-2018, כפי שזלנסקי ביקש להזכיר אתמול לאמריקאיים בציוץ מחדש של דברי מייק פומפאו. ואם זה לא מספיק, ההצעה כוללת גם מניעת הצטרפות של אוקראינה לנאט"ו, הקפאת המצב הקיים בשטח – כלומר, אישור דה פקטו לשליטה הרוסית – וחדירה אמריקאית מסיבית למשק האנרגיה האוקראיני.
ולמה שזלנסקי יסכים? אכן, נשיא צרפת עמנואל מקרון, הביע הבנה למעמדו של מקבילו האוקראיני. כמדווח ברויטרס, במהלך ביקור במדגסקר אמר מקרון לכתבים: ""אי אפשר לצפות מזלנסקי להסכים להפסקת אש בזמן שקייב מופצצת." כן, זה אולי נשמע טריוויאלי, אבל בעיני חלק מהאמריקאים – זו כנראה "עקשנות".
המתקפה הלילית, שהייתה מהקטלניות בשנה האחרונה, פגעה בשישה מחוזות שונים בקייב, כשהחמור שבהם במערב העיר. לפי ראש העיר, ויטלי קליצ'קו, כנכתב בבי-בי-סי, בין הפצועים יש שישה ילדים ואישה בהריון. שני ילדים עדיין נעדרים, ורעש הטלפונים הסלולריים מתוך ההריסות ממשיך להישמע, בזמן שכוחות ההצלה, כלבים ומסוקים מחפשים שורדים.
בעקבות ההפגזה, זלנסקי נאלץ לקטוע ביקור דיפלומטי בדרום אפריקה. שר החוץ האוקראיני, אנדרי סיביהה, אמר שההתקפה מוכיחה ש"רוסיה היא המכשול לשלום – לא אוקראינה." לדבריו, ולדימיר פוטין לא מכבד מאמצי שלום ורק מחפש למשוך זמן. חשש שרבים העלו בעבר, כולל גם טראמפ בחודש שעבר.
בעיני רבים, בפנינו טרגדיה של אבסורד: טראמפ, שאומר שהוא "קרוב מאוד להסכם שלום", שולח את שליחו המיוחד, סטיב ויטקוף, לפגישה רביעית עם פוטין במוסקבה – בזמן שבקייב קוברים ילדים. גם סגן נשיא ארה"ב, ג'יי.די. ואנס, ממשיך לקדם תוכנית אמריקאית שכוללת הקפאת הקווים בשטח, בלי התחייבות לביטחונה העתידי של אוקראינה.
בינתיים, באירופה, יש המנסים לארגן "כוח הרתעה" שייכנס לאוקראינה לאחר הפסקת אש – אך רק אם ארה"ב תספק גיבוי אווירי ולוגיסטי. נכון לעכשיו, זה לא קורה. כל שנותר לקייב הוא להבהיר: הסכם בלי ערבויות ביטחוניות, בלי התחייבות להוצאת חיילים רוסים מהשטח, ובלי הכרה בזכויות הבסיסיות של אוקראינה – הוא פשוט לא הסכם.
ובין כל הדילמות, מופיע גם הדיל הפוליטי: שלום בכל מחיר, או שלום שכן יחזיק מים. טראמפ בינתיים בוחר באופציה הראשונה. נראה שנכון לעכשיו, השלום – או לפחות הגרסה שמציעים האמריקאים – ממשיך להיות פתרון אסטרטגי בעיקר לפוטין. לא לקייב.
