כשאכלתי לראשונה ב לייזר וולף, המסעדה הישראלית הפופולרית השוכנת על הגג של הוקסטון בברוקלין, זה לא היה קו הרקיע המנצנץ של מנהטן, לחם שטוח כרית או חומוס קטיפתי שלא הצלחתי להוציא מהראש לאחר מכן. זה היה הקטשופ.
הגלובלית הראשונה, כשהיא נמסרה דרך צ'ינג'י עם כתמי עשב, כמעט עקצוץ על הלשון שלי. אחר כך הגיעו כמה להיטים כבדים יותר: מנגו דמוי ממתקים, רמז לחילבה, צ'ילי חריף, טחינה אדמתית. זה הזכיר לי קאריוורסט (נקניקיות מכוסות קטשופ מתובל) שפעם הייתי אובססיבי בברלין. אבל זה גם לא היה כמו שום דבר שאי פעם טעמתי קודם.
ברגע שחזרתי לשולחן שלי ביום שני שלאחר מכן, התחננתי לשף מיכאל סולומונוב וצוותו למתכון. למזלי (לנו), קטשופ טחינה כבר הודפס נשמה ישראליתספר הבישול שכתב סולומונוב עם שותפו העסקי סטיבן קוק בשנת 2018. (טחינה היא איות נוסף של מה שמכונה בארה"ב טחינה.) המתכון המקורי שלהם דורש אמבה מנגו תוצרת בית (תבלין כבוש מתובל), רוטב טחינה שום, ו חריסה.
אבל עם כמה מטומטמים שנרכשו בחנות, אתה יכול לקחת את הקטשופ במקרר שלך ממחשבה שלאחר מכן לכוכב התוכנית – תוך פחות משתי דקות.
כך מכינים קטשופ טחינה:
לקערה קטנה מוסיפים 1 כוס קטשופ, כף גדושה כל אחד (חצי כף) טחינה ו מנגו אמבהו כף (1 כפית) משחת חריסה. (אל תתעסקו יותר מדי על הכמויות המדויקות.) מערבבים יחד עד שהרוטב נראה קרמי והאדום התוסס של הקטשופ נרגע מעט. (הטחינה שלי הייתה די נוזלית, אבל אם שלך בצד סמיך יותר, אולי כדאי להוסיף שפריץ מים כדי לשחרר אותה.) טועמים ומתקנים את התבלינים במידת הצורך (נגיד, עוד חריסה לעוד בעיטה).
השתמש בו על כריך ביצה אוורירי עם חתיכה גדולה של פטה. מגישים אותו ברמקין קטן עם אבק סומאק צ'יפס. לטפטף את כולו על המבורגר צמחוני. החליפו אותו ברוטב רוסי ותטבלו את השרימפס שלכם בנטישה. או, תהיה כמוני ופשוט תאפה מעט קרם קרח נאגטס מקפיא. הקטשופ הזה לא צריך כלום ואף אחד שיאיר בבהירות.
קטשופ טחינה מובא מתוך נשמה ישראלית © 2018 מאת מייקל סולומונוב וסטיבן קוק. צילום © 2018 מאת מייקל פרסיקו. משוכפל ברשות Rux Martin Books/Houghton Mifflin Harcourt. כל הזכויות שמורות.
