אבל ההקדמה למבחנים האולימפיים יתגלה כזמן סוער עבור לינדו. במהלך השנים, הוא ומשפחתו הגישו בקשה לכל דרך חוקית שעומדת לרשותם להישאר בקנדה – אבל שוב ושוב, הם סורבו.
במהלך המחצית הראשונה של 2024, לינדו ומשפחתו התמודדו עם שתי פחדי גירוש רצופים. האחרון הגיע לאחר שבקשתם להישאר בקנדה מ"נימוקים הומניטריים וחומלים" נדחתה.
הלחץ גרם ללינדו לרדת בכמות ניכרת במשקל, והוא מייחס את החרדה לפגיעה ביכולתו להתמקד בריצה משוכות.
"להיות ספורטאי זה מספיק קשה", אמר לינדו. "צריך גם לעבור את כל זה? יש הרבה בצלחת שלי".
אבל תומכי ההגירה אומרים שלינדו לא לבד. בעוד שממשלת קנדה מכירה ב"אין נתונים מדויקים" למספר האנשים הלא מתועדים בקנדה, היא מעריכה שהאוכלוסייה יכולה לנוע בין 20,000 ל-500,000.
בקנדה, מומחים אומרים שרוב המהגרים חסרי המסמכים אינם מגיעים דרך מעברי גבול לא סדירים. במקום זאת, רובם נכנסים לארץ בערוצים חוקיים, כמו תביעות פליטים או בקשות לויזה.
כמו לינדו, רבים מהם מאבדים את מעמדם החוקי כדי להישאר במדינה, לפעמים בגלל נסיבות שאינן בשליטתם.
תוקף הוויזות שלהם עלול לפוג, או שהבקשה שלהם עלולה להידחות, מה שמותיר להם בחירה מעורפלת: לחזור הביתה או להישאר בקנדה ללא הניירת המתאימה.
סייד חוסאן, מנכ"ל ברית העובדים המהגרים לקנדה (MWAC), אמר כי בשנת 2023 היה המספר הגבוה ביותר של גירושים מזה עשור. הוא מעריך ש-40 מתרחשים בכל יום.
הקבוצה שלו תומכת בשמו של לינדו, בתקווה למנוע את גירושו.
מאז דצמבר 2021, ראש ממשלת קנדה, ג'סטין טרודו, הבטיח ליישם תוכנית הסדרה שתאפשר לאנשים חסרי תיעוד לקבל תושבות חוקית.
אבל חסן מציין שמסלול כזה טרם התממש. טרודו עצמו הודה שעדיין אין ציר זמן רשמי ליצירתו וליישומה.
לו הייתה קיימת תוכנית הסדרה, חוסאן מאמין ש"משפחת לינדו לא הייתה עוברת את המשבר שיש לה".
לדברי וינסנט וונג, עוזר פרופסור למשפטים באוניברסיטת ווינדזור, את הכישלון ביצירת תוכנית הסדרה ניתן לייחס לחששות מתגובת נגד לאומנית וליתרונות החברתיים-כלכליים הנתפסים של שמירה על הסטטוס קוו.
"קהילות לא מתועדות (בקנדה), למרות שהן גדולות מאוד כאחוז מהאוכלוסייה הקנדית, הן הרבה יותר בלתי נראות מבחינה מנהלית ופוליטית מאשר בארצות הברית", אמר וונג.
