ניו דלהי, הודו – בתור ה ערפיח רעיל עוטפת את בירת הודו ניו דלהי, גולה נור דוחפת בידיה החשופות את עגלת העץ העמוסה בפסולת כדי לעזור לבעלה המשתעל, שאהבז, שנאבק לרווק את המחזור.
תחת שמיים מעורפלים, בני הזוג, בקושי בני 40, יוצאים ב-6 בבוקר מדי יום כדי לאסוף פסולת ביישובים העשירים של דלהי. שהבז מפסיק לרוכל כדי לנשום נשימות ארוכות ומתנשפות. "המוות באוויר," הוא אומר, יורק על הכביש. "טעם האוויר מר והשיעול מתמיד עכשיו."
אשתו, נור, בילתה את הלילה האחרון בבית חולים סמוך עקב "גירוד מוגזם" בעיניה הדומעות. אבל היא חזרה לעבודה למחרת בבוקר עם שהבז. "למות מרעב נשמע מחריד יותר מאשר למות לאט מחנק", היא אומרת לשחבז ומסמנת לו להמשיך לרוכל. "אתה עוצר כאילו יש לנו אפשרות (לא לצאת מהבית)."
במשך כמעט שלושה שבועות, בירת הודו הייתה מוצפת בערפיח קטלני – ערב אחד, מדד איכות האוויר (AQI) נע מעל 1,700, יותר מפי 17 גבוה מהגבול המקובל. הערפיח מכיל רמות "מסוכנות" של PM2.5, חומר חלקיקי בקוטר של 2.5 מיקרון או פחות, שעלול להינשא לריאות ולגרום למחלות קטלניות ולבעיות לב.
ראש הממשלה של האזור כינה זאת "חירום רפואי". בתי ספר נסגרווהראות ברחובות ירדה עד ל-50 מטר (164 רגל). עם זאת, הסיפור המסויט של החורפים בניו דלהי הוא כבר סיפור מוכר, דז'ה וו לתושבי העיר.
לאחר שהחמרה במהלך העשור האחרון, התקף של חודשים ארוכים של ערפיח עז במהלך החורף בעיר המונה יותר מ-30 מיליון בני אדם מתורגם למחלות נוירולוגיות, קרדיווסקולריות ונשימתיות קשות, אובדן קיבולת ריאות, או אפילו סרטן. זה גם משנה את האופן שבו אנשים חיים בעיר המזוהמת ביותר בעולם, ומגביר את השסעים החברתיים בחברה ממילא לא שוויונית עמוקה.
השפעה "בלתי שוויונית ביותר".
נור מתעקשת שאף אחד מחוץ לניו דלהי לא יבין מה זה אומר "לשאוף מוות, בכל נשימה". יושבת בין ערימת אשפה וזבובים, נור מפרידה דרגות שונות של פלסטיק מפסולת אחרת. היא לא מריחה ריח של אוכל רקוב, אבל היא מוטרדת מהערפיח סביבה.
שני חורפים אחורה, בתה בת ה-15, Rukhsana, חלתה ב"מחלה מסתורית" שהפחיתה ממשקלה בצורה דרסטית והחזיקה את המשפחה ערה כל הלילה עם השיעול שלה. נור נכנסה לחובות של 70,000 רופי (830 דולר) לפני שרוחסנה אובחנה כחולה בשחפת בבית חולים פרטי.
"היא החלימה עכשיו, תודה לאל, אבל בכל חורף, המחלה צצה שוב", אומרת נור לאל-ג'זירה כשהיא ממשיכה בהפרדת הפסולת. גם החזרה לצריף המאולתר שלהם אחרי רדת החשיכה לא עוזרת.
"זֶה העיר גוססת בגלל רכבים של עשירים. אבל הם יינצלו כי יש להם כסף; כאילו הם שרדו את הנעילה של COVID-19", אומר שהבז, מביט באשתו. "לאן אדם עני כמוני צריך ללכת?" כשהמגיפה פגעה, ממשלת הודו הטילה סגר בפתאומיות, והשביתה עסקים שהובילו ליותר מ-120 מיליון אובדן מקומות עבודה.
ישנן סיבות מרובות לכך שלניו דלהי כמעט אף פעם אין שמיים כחולים – החל מפליטות ממכוניות, אדים מתעשיות ושריפת יבול על ידי חקלאים במדינות סמוכות, ועד שריפת פחם להפקת אנרגיה בכלל.
זיהום אוויר אחראי לכמעט 2.18 מיליון מקרי מוות בשנה בהודו, שני רק לסין, לפי מֶחקָר פורסם על ידי British Medical Journal, בעוד מדד איכות החיים של אוניברסיטת שיקגו הערות שיותר מ-510 מיליון אנשים שחיים בצפון הודו – כמעט 40% מאוכלוסיית הודו – "בדרך" לאבד 7.6 שנים מחייהם בממוצע.
אבל בקרב הודים, משקי בית עניים יותר נושאים השפעה לא פרופורציונלית מזיהום שנגרם על ידי אחרים, לִלמוֹד בשנת 2021 בשיתוף Narasimha Rao, פרופסור חבר בבית הספר ייל לאיכות הסביבה, נמצא.
"זה לא כל כך קשור להשפעתם על בריאות הציבור אלא בנושא ההון העצמי", אומר ראו לאל-ג'זירה בראיון. "ניתוח של כמה אנשים תורמים לזיהום, בהשוואה לכמה הם נושאים בחשיפה, מראה על מצב לא שוויוני מאוד".
"יש התרועעות חברתית של זיהום של עשירים שקורה בדלהי", מוסיף ראו. “היכולת של האנשים העשירים יותר להתמודד עם הזיהום שהם גורמים טובה בהרבה; הם תמיד יכולים להפשיל את החלונות (של המכוניות שלהם). אבל הפגיעות של אדם עני לאותה חשיפה שונה”.
בכל חורף, הממשלות המקומיות והארציות לגלגל אמצעים – כמו התזת מים, מכסת כניסת כלי רכב לערים – ש"חובשים את המצב" במקום לטפל בגורמים השורשיים מאחורי החמרה של הזיהום, אמר ראו.
"פוביה מוחלטת"
כמעט 40 דקות נסיעה מהשאנט של נור, בהברין חנדרי מתגוררת ב-Defense Colony, יישוב יוקרתי בבירה, עם שני ילדיה. Khandari, איש איכות הסביבה ומייסד שותף של Warrior Moms, קולקטיב פאן-הודו הדוגל באוויר נקי יותר לדור הבא, מבכה את הזיכרונות של המשמעות של פעם חורפים.
"דיוואלי," היא צועקת בהתרגשות. "החורף פירושו תחילתן של חגיגות. זמן של רצון לצאת וליהנות עם המשפחה".
אבל שמיים קודרים למדי "משמעותם כעת פוביה, פוביה מוחלטת".
במהלך אינטראקציות קבועות בתוך הקולקטיב, חנדרי אומרת שלמדה פרטים מחרידים מאמהות אחרות – כמו ילדים שמחכים ל"חופשת עונת הזיהום".
"בגיל חמש או שש שנים, הילדים שלנו יודעים עכשיו את השם של אנטיביוטיקה כי הם אוכלים אותה כל יום", היא אומרת. "ילד שיודע מה זה נבוליזר כי האוויר רעיל בבירה שלנו."
"לקום מוקדם בבוקר וללכת היה טוב; עכשיו, זה קטלני. היציאה לשחק היה טוב; עכשיו, זה הורג את הילדים שלנו", היא אומרת.
ב-14 בנובמבר, כשהודו מציינת את "יום הילד", חנדרי ועמיתיה לקולקטיב בילו את אחר הצהריים במחאה מחוץ למשרדו של JP Nadda, שר הבריאות של הודו, עם מגש קאפקייקס בידיהם, כשהם קוראים "אוויר בריא לכולם" .
"זה היה יום ממש קורע לב", אומר חנדרי לאל ג'זירה, ונזכר במחאה. "לא הייתה תגובה והמשטרה חסמה אותנו".
"הכל לא בסדר במדיניות הממשלה, מתכנון ועד אכיפה", היא מוסיפה בכעס. "אין רצון פוליטי, אין כוונה. רק שיפוץ מבני יכול להגן עלינו".
חלום מעורפל
באמצע שנות ה-70, הוריו של שייח עלי עברו לניו דלהי בחיפוש אחר חיים טובים יותר עבור ילדיהם. חמישה עשורים מאוחר יותר, לא הרבה השתנה; שניהם נפטרו ועלי מושך ריקשה בשכונת דילשאד גארדן במערב דלהי כבר 22 שנה.
בן 67 ישן עם 11 בני משפחה נוספים בשני חדרים, שהופכים במהלך היום למכולת, ממש ליד ניקוז פתוח. עלי לא זוכר כמעט כלום מהכפר שלו, אי שם בדרום אוטר פראדש, אבל מתאר בצורה חיה אדמה חקלאית עצומה, שבה הוא רץ בלי סוף עם חבריו.
בכל פעם שהשמים מעורפלים יותר והוא יכול לטעום את האפר, עלי אומר שהוא מספר לילדיו הנשואים על ילדותו. "הזיהום החמיר מאוד בדלהי ולחזה יש תחושת צריבה כל הזמן", אומר עלי, מחכה להסעת נוסע. "גם בבית אין הקלה – זה רק ריח קבוע בכל מקום שאני הולך".
בשבועיים האחרונים, נכדו בן ה-11 חודשים של עלי סובל משיעול, התעטשות ועיניים דומעות. "תרופות גורמות לו להרגיש טוב במשך יומיים אבל אז זה מתחיל שוב", הוא אומר ומוסיף שעם העלייה בזיהום, גם יוקר המחיה הולך וגדל.
עלי אומר שבכל פעם שהוא מסתכל על הנכד שלו, הוא רוצה לעזוב את ניו דלהי ולחזור לכפר שלו – למרות שהוא כבר לא יכול להבין איך החיים האלה ייראו.
אולי, הוא אומר, אם הוא יכול לחסוך מספיק כסף, הוא יכול לשקול לחזור לכפר עד החורף הבא. "לעבוד בגיהנום הזה ולנסות לחסוך כסף בדלהי זה רעיל כמו לנשום כאן", הוא קונן.
