לאחר שהפגנות המוניות אילצו את ראש הממשלה ארוכת הטווח, שייח חסינה, להתפטר ולברוח מהמדינה בתחילת אוגוסט, בנגלדש מצאה את עצמה ברגע ייחודי של הזדמנות להתוות דרך לקראת דמוקרטיה אמיתית.
הממשלה הזמנית שהוקמה כדי להתמודד עם מורשת השלטון האוטוריטרי בן 15 השנים של חסינה מנוהלת על ידי חתן פרס נובל פרופסור מוחמד יונוס וכוללת את מנהיגי החברה האזרחית.
יונוס, פעיל חברה אזרחית מהולל, מצויד היטב כדי להניח את היסודות לבנגלדש חדשה, דמוקרטית באמת. הוא יכול להסתמך על החוויות של החברה האזרחית בבנגלדש כדי לאפשר לכידות חברתית ולהביא להתחשבנות נחוצה עם העבר המעונה של המדינה. ישנן דרכים רבות שבהן הוא יכול להגן ולהרחיב את המרחבים האזרחיים. הוא יכול, למשל, לפרק יחידות אבטחה שאחראיות להעלמות ועינויים כפויות, לעשות רפורמה בלשכה לענייני ארגונים לא ממשלתיים שהושחתה הרבה כדי להבטיח שהיא תומכת בחברה האזרחית, או לשנות את חוק התרומות הזרות שיוצר מבוך בירוקרטי עבור החברה האזרחית לקבל מימון בינלאומי.
עם זאת, עליו לפעול מהר, שכן ההיסטוריה מספרת לנו רגעים של הזדמנויות ואופטימיות כזו יכולה להיות חולפת. לאחר סילוק משטר דיקטטורי באמצעות מהפכה, מבנים דמוקרטיים יכולים ליפול קורבן לרוטציה של אליטות. בהיעדר תוכנית להמשך, אלמנטים פרו-דמוקרטיים עלולים להיות מוצפים ולצאת מהפסים על ידי אירועים מהירים.
בתרחישים כאלה, כוחות לאומנים וסמכותיים, שממשיכים להחזיק בשלטון בשל בריתותיהם עם הכמורה והצבא, ממלאים לא פעם את הריק הכוחני המתהווה. לפעמים הצבא עצמו משתלט. במקרים אחרים, מנהיגים שהובאו כנציגים של כוחות דמוקרטיים פונים לדיכוי בעצמם כדי לנסות להחזיק הכל ביחד.
בסודן, למשל, הפיכתו של הנשיא החזק עומר אל-באשיר ב-2019 גררה כמה ניסיונות כושלים למעבר דמוקרטי ובסופו של דבר הפיכה צבאית ב-2021. שנים לאחר מכן, הפרות המרחב האזרחי נמשכות ללא הפסקה והמדינה עדיין הרוסה בסכסוך. .
בפקיסטן, הפיכה צבאית ראשונית ב-1958 שנועדה כביכול ליצור מרחב לדמוקרטיה יציבה יותר, גררה כמה עשורים של שלטון צבאי והתקפות מתמשכות על החברה האזרחית. הרשויות במדינה ממשיכות להשתיק התנגדות עם פעולות מאבק נגד פעילים, מפגינים ועיתונאים.
באתיופיה, כאשר ראש הממשלה אבי אחמד קיבל את פרס נובל לשלום בשנת 2019 על הבטחת הסכם שלום עם אריתריאה, היו תקוות גבוהות לשלום ויציבות אזוריים. אולם מאז, הוא ניהל מלחמת אזרחים עקובה מדם שבה בוצעו זוועות המוניות. המדינה סוערת, כאשר ארגוני זכויות אדם דוחקים ברשויות להפסיק את הפגיעה במרחב האזרחי ולכבד את זכויותיהם של יריבים פוליטיים, עיתונאים ופעילים.
אם ממשלתו של פרופסור יונוס לא תצליח לכלול את החברה האזרחית בקבלת ההחלטות ותחזק מוסדות דמוקרטיים, בנגלדש שלאחר חסינה עלולה גם ליפול למלכודות הללו. אבל אלה, כמובן, לא התרחישים האפשריים היחידים. לאחר מהפכה, כוחות פרו-דמוקרטיים יכולים גם להישאר איתנים ולאפשר את הופעתן של מציאויות מורכבות יותר, אך גם חיוביות יותר לאין שיעור.
סרי לנקה, שבה הפגנות נרחבות אילצו את הנשיא גוטבאיה רג'פקסה להתפטר ולברוח מהמדינה לפני שנתיים, היא דוגמה אחת. למרות שהדברים היו רחוקים מלהיות מושלמים, התרחש מעבר של כוח באמצעות מערכות מבוססות של דמוקרטיה במדינה. בחודש שעבר זכתה אנורה קומארה דיסניאקה, שרצה על הבטחה למשילות ויציבות טובים יותר, בבחירות לנשיאות סרי לנקה.
צ'ילה היא דוגמה נוספת לאופן שבו כוחות דמוקרטיים יכולים להתמיד מול הקלאובק האליטה. למרות התנגדות משמעותית מצד כוחות הממסד, המחאות העממיות של צ'ילה בשנים 2019-2022 נגד אי השוויון הכלכלי הובילו לשורה של רפורמות בחינוך, בריאות ופנסיה. גואטמלה, שבה בינואר נחנך הנשיא הנבחר למרות ניסיונות חוזרים ונשנים של המשטר הישן להרוס את העברת השלטון בדרכי שלום, יכולה גם להציע לקחים מועילים לממשלת בנגלדש המתהווה. בשני המקרים הללו קבוצות בחברה האזרחית מילאו תפקיד מפתח.
בעוד שמהפכות והתקוממויות עממיות לא יצרו אוטופיות אזרחיות ודמוקרטיות מושלמות באף אחת מהמדינות הללו, הן גם לא הביאו לחזרה לנקודת ההתחלה.
ממשלת הביניים של בנגלדש צריכה לשים לב לדוגמאות הללו שבהן החברה האזרחית הבטיחה ניצחונות חשובים בנסיבות קשות ומורכבות. עם זאת, היא צריכה ללמוד גם ממקרים שבהם כוחות דמוקרטיים לא הצליחו למנוע מהאנשים החזקים שהם סייעו להפיל בסופו של דבר יוחלפו במנהיגים מושחתים ואנטי-דמוקרטיים לא פחות.
זה לא ריאלי לצפות מכל ממשלה חדשה לייצר רפורמות משביעות רצון בכל התחומים ודמוקרטיה מושלמת בן לילה, במיוחד אחרי עשרות שנים של שלטון אוטוריטרי. אבל אינספור דוגמאות ברחבי העולם מראות שאפשר לבנות עתיד טוב יותר על ההריסות שהותירו מנהיגים אוטוריטריים ארוכי טווח – כל עוד ההנהגה החדשה פועלת בנחישות, ממשיכה בדיאלוג עם החברה האזרחית ונשארת במסלול דמוקרטי.
אם ממשלתו הזמנית של יונוס טועה, וההנהגה החדשה תתחיל לנסות ולחנק את ההתנגדות הדמוקרטית על ידי דיכוי החברה האזרחית והתמודדות עם הפגנות – בין אם ההפגנות הללו הן של אלה שתומכים במשטר הקודם או אחרים חסרי סבלנות לשינוי – טעויות שנעשו במהלך מעברים בעבר במקומות אחרים עלולות לחזור על עצמה בבנגלדש. בתרחיש כזה, ההפגנות המתמשכות שהסירו את חסינה, וכהונתו של יונוס כמנהיג, יצטמצמו להערות שוליים בהיסטוריה ארוכה של שלטון אוטוריטרי.
אבל אם פרופסור יונוס יבין נכון, ישאב מהניסיון המוצלח של מדינות אחרות ויניח את היסודות לדמוקרטיה איתנה בבנגלדש, הוא יוכל להפוך לדמות מעוררת השראה דמוית מנדלה, ולספק מדינות אחרות בדרום אסיה, שבהן יש חירויות אזרחיות. מדוכא באופן נרחב, עם דוגמה אזורית למעבר מוצלח שלאחר המהפכה. רבים בקהילה הבינלאומית מוכנים לתמוך בו.
בנגלדש נמצאת בצומת דרכים, והאופן שבו יונוס ויועציו מסוגלים לנווט בדינמיקה הפוליטית הנוכחית תוך כיבוד זכויות אדם וחירויות אזרחיות יקבע את עתיד הדמוקרטיה שלה.
הדעות המובעות במאמר זה הן של המחבר ואינן משקפות בהכרח את עמדת העריכה של אל-ג'זירה.
