אכן, כל תקווה ליישב חילוקי דעות במה שנקרא חומוס דיפלומטיה נראה שמקווקו.
ליה סיבובים הוא המוציא לאור ומנהל העריכה של Artisan Books ו-Workman Publishing, שהקטלוג שלה עמוס בספרי עיצוב ובישול. הטיעון שאוכל ישראלי הוא אוכל פלסטיני גנוב הוא נרטיב שקרי על שלל המקורות והמסורות של האוכל הישראלי, אמרה. והוסיפה, התמקדות בעסקים אמריקאים שמגישים אוכל ישראלי היא מסוכנת ויש לה השלכות אנטישמיות.
"קהילת האוכל אוכפת נרטיב שגוי עובדתית ומעוררת אלימות נגד יהודים באמריקה. זה טרגי לחלוטין", אמרה. "קהילת האוכל אמורה להיות מקום שחוגג את האנושות וחוגג את האכפתיות וחוגג את האמת".
בעקבות תנועות צדק חברתי כמו Black Lives Matter, שאלות על ניכוס תרבותי, מי הבעלים של מתכון ומי יכול להרוויח ממטבחים מסוימים כפו שיחות והרהורים במטבחי מסעדות ובתקשורת אוכל.
המלחמה הפכה את השאלות הללו לדחופות במיוחד, אמר רם אסיל, השף והדובר מאזור המפרץ שיש לו משפחה בעזה והקים את Hospitality for Humanity עם שפים פלסטינים אחרים ומארגנים פוליטיים שחשו מבודדים ומתאבלים.
בנוסף להפעלת לחץ כלכלי, הארגון מעודד אנשים שמתפרנסים מאוכל להתבטא נגד ההפצצות והסיוע האמריקאי לישראל.
"התרבות באה בעקבות האוכל", אמרה גב' אסיל. "השימוש באוכל כצינור לתרבות הוא דרך עוצמתית מאוד להפוך אותנו להומאני מחדש".
סמיר מוגנם, השף והבעלים של בית רימא בסן פרנסיסקו, מתאר את המסעדה שלו כאוכל מנחם ערבי. הוא הצטרף ל-Hospitality for Humanity, אבל אמר שהוא לא תומך בהחרמת מסעדות אמריקאיות המגישות אוכל ישראלי, והצביע על כך שניכוס מזון מתרבויות אחרות קרה לאורך ההיסטוריה.
"אבל אם אתה מתכוון לנכס את האוכל שלנו, תן לנו קרדיט", אמר. "אם אתה אומר שהמטבח הישראלי הוא מטבח אקלקטי ששואב השראה מהפזורה היהודית ומהפלסטינים המקומיים, זה יותר מכובד. אבל לנכס את האוכל שלנו ולמחוק את קיומנו זה שני דברים שונים".
נעמה שפי, מייסדת ה אגודת האוכל היהודית המאחסנת בארכיון מתכונים והסיפורים שמאחוריהם כדרך לשמר את הזהות היהודית, יש לה ספקות אם אוכל יכול לבנות גשרים בצומת כל כך מפחיד ומסוכן.
"אנשים צריכים לחנך את עצמם על המטבחים, ההיסטוריה והתרבויות השונות של האזור", אמרה. "אני מנסה להישאר אופטימי. אני מאמין בכוחו של האוכל לחנך ולהתחבר ואמשיך להיות מאמין כי אם לא, אני לא יודע מה נשאר לנו”.
אודיו שהופק על ידי טלי אבקסיס.
