ב-3 באוגוסט, היום, מוסדות זכויות אסירים ופלסטינים בכל רחבי העולם עומדים בסולידריות עם אסירים עזה ופלסטינים. יום זה מוקדש להדגשת פשעי ישראל והפרות של זכויות אסירים פלסטינים והמשך רצח העם בעזה. יש להביא לידי ביטוי את מנגנון האכזריות המעניש ועינויים בסודיות בבתי הכלא בישראל.
מאז 7 באוקטובר, עצורים פלסטינים מתמודדים עם פשעים מחרידים. זמן קצר לאחר ששר הביטחון הישראלי יואב גלנט הודיע כי ישראל מנתקת מזון, מים, חשמל ודלק לעזה, והכריזה למעשה על תחילת רצח העם, השר לביטחון לאומי הישראלי איתמר בן גביר פתח במלחמה משלו נגד אסירים ועצורים פוליטיים פלסטינים. בבתי כלא ומחנות ישראלים, על ידי הכרזת מדיניות של "דוֹחַק".
מאז פתחו הצבא ושירותי הביטחון הישראליים במסעות מעצרים המוניים, שהגדילו את מספר האזרחים הפלסטינים מהגדה המערבית הכבושה וממזרח ירושלים ל-9,800. לפחות 335 נשים ו-680 ילדים נעצרו. יותר מ-3,400 הושמו במעצר מנהלי – כלומר, הם מוחזקים ללא הגבלת זמן ללא אישום. ביניהם 22 נשים ו-40 ילדים. מעולם לא היה מספר כה גבוה של עצירים מנהליים מאז 1967.
ישראל גם עצרה מספר לא ידוע של פלסטינים ברצועת עזה, אולי עולה על אלפים, על פי הערכותינו הצנועות. הם מוחזקים במסגרת חוק "כליאת לוחמים בלתי חוקיים" משנת 2002, המאפשר לצבא הישראלי לעצור אנשים מבלי להוציא צו מעצר.
בהוראת בן-גביר, התנאים החמורים ממילא בבתי הכלא הישראליים הוחמרו עוד יותר. רשויות הכלא צמצמו בחדות את מנות המזון והמים, וסגרו את החנויות הקטנות שבהן יכלו עצירים פלסטינים לרכוש מזון וצרכים אחרים. הם גם ניתקו מים וחשמל ואף צמצמו את הזמן שהוקצב לשימוש בשירותים. כמו כן, נאסר על אסירים להתקלח, מה שגרם להתפשטות של מחלות, במיוחד הקשורות לעור כמו גרדת. היו דיווחים על אסירים פלסטינים שנמנעו מטיפול רפואי.
תת התזונה וההתייבשות השיטתית של האסירים הפלסטינים איתם גבתה מחיר. המעטים המשתחררים עוזבים את בתי המעצר במצב פיזי מחריד. אפילו בית המשפט העליון הישראלי קבע כי נשק כזה של מזון הוא "בלתי מתקבל על הדעת".
השימוש בעינויים, כולל אונס ומכות, הפך לנפוץ. היו דיווחים מזעזעים על סוהרים המטילים שתן על עצורים, עינו אותם בהלם חשמלי ומשתמשים בכלבים כדי לתקוף אותם מינית. היו אפילו עדויות של כוחות ישראליים שהשתמשו בעצורים כמגן אנושי במהלך הלחימה בעזה.
השימוש המערכתי בעינויים ובהתעללות אחרת הגיע ככל הנראה עד להרג ללא משפט. על פי הודעה לאחרונה להגיש תלונה מאת היומון העברי "הארץ", 48 פלסטינים מתו במרכזי מעצר. ביניהם ת'אר אבו עסאב, שהוכה באכזריות על ידי סוהרים ישראלים בכלא קציעות, ומת מפצעיו בגיל 38.
לפי "הארץ", 36 עצורי עזה מתו גם במחנה שדה תימן. עדויות של צוות רפואי ישראלי שעובד בבית המעצר חשפו תנאים מחרידים לפלסטינים המוחזקים בו. על פי הדיווחים, עצורים מנותחים לעתים קרובות ללא הרדמה וחלקם נאלצו לקטוע את גפיים בגלל שהם היו כבולים גם בזמן שינה או טיפול.
פלסטינים ששוחררו אמרו שמה שהם נתונים לו היה מחריד יותר ממה ששמעו התרחש במרכזי המעצר של אבו גרייב וגואנטנמו, שם עינו כוחות אמריקאים ונעלמו בכוח ערבים וגברים מוסלמים אחרים. הם גם העידו שכמה עצורים נהרגו בעינויים ובמכות קשות. אסיר אחד מבית לחם, מועז עוביאת, ששוחרר ביולי, טען כי בן-גביר השתתף באופן אישי בעינויו.
הרשויות הישראליות מנעו לאסירים ביקורים של עורכי דין, משפחה ואפילו חובשים, כולל הוועד הבינלאומי של הצלב האדום. הם ביצעו פעולות של ענישה קולקטיבית, הרסו את בתי משפחותיהם, עצרו את קרוביהם והחזיקו אותם כבני ערובה, והעבירו חלקם באופן בלתי חוקי למחנות מעצר סודיים ולבסיסים צבאיים מבלי לחשוף את גורלם, המהווה פשע של היעלמות בכפייה.
למרות גינויים מארגוני זכויות אדם שונים, בן-גביר ושאר קואליציית הממשל הישראלית הכפילו את מדיניות זו. "צריך להרוג (אסירים) בירייה בראש ולהעביר את הצעת החוק להוצאה להורג של אסירים פלסטינים בקריאה שלישית בכנסת (…) עד אז, ניתן להם מזון מינימלי כדי לשרוד. לא אכפת לי", אמר בן-גביר ב-1 ביולי.
על ידי שימוש במעצר המוני, ישראל, המעצמה הכובשת, הרסה באופן שיטתי את המרקם החברתי, הכלכלי והפסיכולוגי הפלסטיני מאז 1967. למעלה ממיליון פלסטינים נעצרו מאז, אלפים הוחזקו כבני ערובה לתקופות ממושכות במעצר מנהלי ו-255 עצורים מתו. בבתי הכלא בישראל.
פשעי ישראל נגד הפלסטינים לא החלו באוקטובר 2023, אלא הם המשך לתהליך שיטתי של טיהור אתני, עקירה בכפייה ואפרטהייד שהחל עוד לפני 1948.
אבל המשטר הקולוניאלי של ישראל מתעלם מהחוסן של העם הפלסטיני. בהשראת החוויות של האומות החופשיות של אירלנד, דרום אפריקה וויאטנם, אנו שואבים כוח מהנחישות שלנו להשיג את זכותנו להגדרה עצמית, חופש ועצמאות.
זו הסיבה שביום זה, 3 באוגוסט, אנו קוראים לעולם למחות קולקטיבית נגד פשעי הכיבוש הישראלי וחוקים גזעניים ואנו קוראים לממשלות לקיים את חובותיהן החוקיות כדי למנוע פשעים כאלה להתרחש. אנו גם קוראים לאיגודים, אוניברסיטאות, פרלמנטים ומפלגות פוליטיות להשתתף ביעילות באירועים רחבי היקף, הפגנות וקמפיינים דיגיטליים בסולידריות עם אסירים פוליטיים פלסטינים.
הקהילה הבינלאומית צריכה לתת דין וחשבון לכוח הכובש באמצעות הטלת אמברגו נשק מוחלט עליה, הפעלת סנקציות כלכליות והשעיית חברותה באו"ם.
הם צריכים גם לבטל הסכמים דו-צדדיים, ולעצור את השתתפותה של ישראל בפורומים ובאירועים בינלאומיים עד שתציית לחוק הבינלאומי ולזכויות אדם. הקהילה הבינלאומית חייבת לחייב את ישראל להגן על אזרחים על פי התחייבויותיה ככוח כובש.
ישראל חייבת גם לחשוף את זהותם ותנאיהם של אנשים שהיא נעלמה בכוח. אנו דורשים להפסיק את מדיניות המעצר השרירותית והמנהלית. יש לשחרר גם את גופות המתים בתוך ומחוץ לבתי הכלא, וכל האסירים חייבים לקבל הגנה משפטית.
ישראל, המעצמה הכובשת, מחויבת לאפשר לכתבים מיוחדים, מומחי האו"ם ותובע בית הדין הפלילי הבינלאומי לבקר בפלסטין, לבדוק בתי סוהר ולעשות צדק עם הקורבנות, לרבות פיצוי חומרי ומוסרי.
אסור לאפשר לישראל לברוח מהפשעים הנוראיים הללו.
הדעות המובעות במאמר זה הן דעותיו של המחבר ואינן משקפות בהכרח את עמדת העריכה של אל ג'זירה.
