סינחורה ששון פאנספורקר עובדת בוועדת ההפצה היהודית האמריקאית במומבאי ומפקחת על תוכנית אפיית החלות שלה. תמונה של שולי מדניק
יהודי בן ישראל בהודו אינם זרים לחלה, אבל רוב הקהילה במומבאי עדיין ממשיכה את המסורת והברכה בלילות שישי על לחם שטוח הודי. תמונה של שולי מדניק
זה היה עלות השחר ביום חמישי, כשהמונסון דעך בסוף אוקטובר, שירדנו מהשמיים מעל גגות שכונות העוני ונחתנו בנמל התעופה הבינלאומי צ'הטראפאטי שיבאג'י במומבאי. שותפתי לטיול ואני נסענו לאחר מכן על ידי מדריכת הטיולים היהודית ההודית המקסימה שלנו, חנה שפורקר, לאום קרייז'אנס.
Om Creations הוא מרכז ללא מטרות רווח שבו מלמדים מבוגרים תסמונת דאון ואוטיסטים אומנויות ומלאכות וכמה מיומנויות קולינריות. המלאכות והמזון נמכרים בתורם כאמצעי תמיכה והכנסה למשתתפים.
בעודי עדיין בבית בארצות הברית, כשתיכננתי את מסע גילוי המורשת היהודית-הודית שלי להודו – הטיול הראשון שלי למולדת הוריי – לא ידעתי שאבקר באום קרייז'אנס. מה שעורר את התעניינותי היה אזכור לא בולט בתכתובת דוא"ל של אליהו ג'ייקוב, מנכ"ל הודו ועדת ההפצה היהודית האמריקאית (JDC), על משלוח חלות לקהילה ההודית-יהודית במומבאי. כל כך הסתקרנתי, שהמרדף אחר חלות הפך לסוף הכול והכל של הטיול שלי להודו.
קָשׁוּר
קימברלי דאונאס, שמשפחתה מנהלת את מאפיית סולומון בלגונה הילס, קליפורניה, הייתה במלגת Entwine של JDC להודו. היא הביאה ולימדה את מתכון החלות של משפחתה, שהזניק שיתוף פעולה של אפיית חלות בין Om Creations ו-JDC India. זה נמשך כבר שנתיים. החלות נאפות ב"אום יצירתיות" בימי חמישי ומועברות בימי שישי על ידי הג'וינט למספר צנוע של בתי אב הודיים-יהודים (כתריסר) המזמינים אותן מראש. ההכנסות מהמכירות חוזרות ל-Om Creations.
ב-Om Creations קיבלה את פנינו סינחורה ששון פנספורקר, עובדת הג'וינט המפקחת ומתאמת את תכנית אפיית החלות. היא אישה עליזה המייצגת את רוחה של הקהילה היהודית-הודית הקטנה אך המשגשגת במומבאי.
סינחורה ששון פאנספורקר (מימין) עובדת בוועדת ההפצה היהודית האמריקאית במומבאי ומפקחת על תוכנית אפיית החלות שלה. תמונה של שולי מדניק
למרות שהיה לנו לוח זמנים עמוס ביום הראשון שלנו, חיכינו, ואחר כך חיכינו עוד קצת, עד שהבצק יתפח. בזמן ההמתנה, התרחקתי על המצלמה שלי וחקרתי את האומנויות והמלאכות שנצבעות ומעוטרות, כדי להימכר לפסטיבל ההינדי Navratri, שמתורגם פשוטו כמשמעו לתשעה לילות, שחל סביב החגים הנוראים היהודיים.
פנספורקר, יהודי הודי מבני ישראל, חלק חתיכה קטנה מהתלולית הגדושה של בצק חמוץ, בירך עליה, עטף אותה בנייר כסף והניח לה להישרף בתנור שחומם מראש בטמפרטורה גבוהה. הייתי צריך להגיע כל הדרך להודו, מכל המקומות, כדי להיזכר במצוות התנ"כית של "הפרשת חלה" שתתקיים על ידי נשים יהודיות (בניגוד לגברים). חלוקת חתיכת בצק קטנה מהחלה הייתה נהוגה בימי בית ראשון ושני. מנה זו של החלה ניתנה לכהנים לאכול תוך כדי עבודת הקודש, ולא מטלות יומיומיות. מאז חורבן בית שני, אותו חלק מהבצק נשרף.
ישנן שלוש קהילות הודיות-יהודיות מובחנות: בני ישראל (בני ישראל), שהיא העתיקה ביותר (בת כ-2,000 שנה) והגדולה ביותר; יהודי קוצ'ין של קראלה ויהודי בגדאדי, שהגיעו לאחרונה (במאה ה-18) להודו. שתי קהילות הודיות-יהודיות קטנות יותר, בני אפרים ובן מנשה, התגלו לאחרונה. כ-60,000 יהודים הודים עלו לישראל בין שנות ה-50 ל-1960. כיום נותרו בהודו פחות מ-4,500, בעיקר במומבאי.
יהודי בן ישראל בהודו אינם זרים לחלה, אבל רוב הקהילה במומבאי עדיין ממשיכה את המסורת והברכה בלילות שישי על צ'פאטי או פורי (לחם שטוח הודי או לחם מטוגן), כפי שעשו אבותיהם. לדורות לפניהם. בישראל מברכים בני ישראל, בדומה לכל בתי האב היהודיים בארץ הקודש, על חלה לארוחות שבת. בישראל בהתבגרות החלה הייתה אחריה ארוחת שבת הודית, מסורת שאני ממשיך היום באמריקה.
"היהודים העיראקים (האינדיאנים הבגדדיים) נהגו להתפלל על חיביס, (לחם שטוח עיראקי)", לפי סולומון פ. סופר, יו"ר ונאמן מנהל של סר ג'ייקוב ששון ו-Allied Trusts. ארגוני הצדקה סר יעקב ששון, בית הכנסת קנסת אליהו, בית הכנסת מגן דוד במומבאי ובית הכנסת אוהל דוד בפונה מטופלים על ידי מר סופר, כך נכתב באתר.
חלות נאפות בימי חמישי ב"אום יצירתיות" ומועברות בימי שישי לכעשרה בתי אב יהודים-הודים. תמונה של שולי מדניק
הששונים, הפזורים כעת באוסטרליה, אנגליה ובמקומות אחרים בעולם, היו משפחה עשירה של סוחרים שהטביעו את חותמה על מומבאי, לאחר שתרמה לפיתוח רציפים, ספריות, בתי חולים ובתי ספר. כשהם מגיעים לביקור במומבאי כדי לטפל בענייניהם, ביקורם עטוף מסתורין; ללא הוד ונסיבות טקסיות, לפי מקור מקומי אמין. מוזר, בהתחשב בכך שבית הכנסת אליהו בגדדי בקולבה, כקילומטר אחד משער הודו, הוא במה לאירוח וקבלת פנים של מנהיגים ומכובדים בעולם.
"היו חנויות יהודיות שייצרו את הח'יבס (במומביי)", המשיך סופר בהתכתבות שלו. לשאלתי ששאלתי מתי התחילה מסורת הברכה על חלה, השיב סופר: "(זו) שאלה קשה מאוד לענות עליה".
דניאל דוד, מדריך טיולים צעיר יהודי מבני ישראל, שלח הזמנה לדרכי לערב ה' ראש השנה ארוחת ערב בבית הכנסת אליהו בגדאדי, שם אביו היה החזן באותו ערב. זה היה קהל רב-עדות, עם קתולים הודים שישבו לידנו ליד שולחנות פיקניק מעוטרים בבד וארוכים. נאום, ואז ברכות על המשמעותי מאכלי ראש השנהכולל עצם של ראש עז מבושל, שהוא גם מסורתי בקרב קהילת בן ישראל בהודו, כדי לציין ש"אנחנו צריכים להיות הראש ולא הזנב" – מנטרה לשנה החדשה היהודית.
שיתוף פעולה של אפיית חלות בין העמותה Om Creations ו-JDC India מתקיים כבר שנתיים. תמונה של שולי מדניק
החלות טבולות במלח והתברכו ב'חמוצי' נאפו על ידי "משה, יהודי עיראקי שהייתה לו רשת מסעדות במומבאי", כתב סופר עוד. האוכל היה סנסציוני, אלכימיה נועזת של הלבנט ומהרשטרה (מומביי היא בירת מדינת מהרשטרה עם מטבח ייחודי משלה).
"השם "חלה" ניתן ללחם בדרום גרמניה בימי הביניים, כאשר הוא אומץ על ידי היהודים לשבת", כותבת קלאודיה רודן ב"ספר המאכלים היהודיים. "ג'ון קופר ('לאכול ולהיות שבע') מציין שהאזכור הראשון של הלחם היה במאה החמש עשרה, שהמונח נטבע באוסטריה… הלחם הפך ללחם הפולחני היהודי של גרמניה, אוסטריה ובוהמיה ונלקח לפולין, למזרח אירופה ולרוסיה כשהיהודים היגרו מזרחה".
לחלה יש בית טבעי בחב"ד, שכן מנהיגי התנועה החסידית הזו היו במקור מבלארוס, והלחם הפולחני היגרו עם העם היהודי לארה"ב, לישראל ולמערב. בית חב"ד במומבאי, המכונה גם בית נרימאן, מפעיל גן ילדים ובית ספר יסודי בהם לומדים ילדים יהודים-הודים. בכל יום שישי מתקיימת בגן קבלת שבת, בדומה לגני ילדים כלל יהודים בישראל, דתיים וחילונים כאחד. בקבלת שבת הילדים מברכים באופן חגיגי על החלה והיין ומתפללים על הנרות. כשקפצנו לחב"ד, לאחר יום חמישי סוער בביקור בכל בתי הכנסת הפעילים במומבאי, הוזמנו לשבת למחרת. בית נרימן הוא בית חב"ד שאיבד את רבו, הרב גבריאל הולצברג, ורעייתו רבקי, בפיגועי הטרור הפקיסטניים ב-2008.
האבולוציה של היסטוריית המזון והמזון מתרחשת עקב שינויים גיאו-פוליטיים, בין גורמים רבים אחרים. פשוט לא הבנתי שבמסע המורשת היהודית האישית שלי למומבאי, אהיה עד כל כך ברור להתפתחות הטבעית הזו של המנהגים והמסורות של האוכל היהודי הזה, החלה, בהודו.
חקר החלות שלי במומבאי נתן לי השראה לפתח א חלה הודית היברידית עם זעפרן, עלה קארי טרי ודבש – החלק שלי בשימור ובאבולוציה של מסורות.
קָשׁוּר
שולמית שאולקר מדניק (שולי מדניק) היא כותבת אוכל וטיולים עצמאית וצלמת עבור הוושינגטון פוסט, בין היתר. היא יהודייה הודית ילידת ישראל שמתגוררת ממש מחוץ לוושינגטון הבירה, שם היא עובדת על ספר הבישול הראשון שלה. עקבו אחר בלוג האוכל שלה foodwanderings.comעל טוויטר, פייסבוק ו אינסטגרם.
אני מקווה שהערכת את המאמר הזה. לפני שאתה הולך, אני רוצה לבקש ממך בבקשה לתמוך בעיתונות עטורת הפרסים של פורוורד, ללא מטרות רווח, בתקופה קריטית זו.
כעת, יותר מתמיד, יהודים אמריקאים זקוקים לחדשות עצמאיות שהם יכולים לסמוך עליהם, עם דיווח מונע על ידי אמת, לא אידיאולוגיה. אנחנו משרתים אותך, לא כל אג'נדה אידיאולוגית.
בתקופה שבה חדרי חדשות אחרים נסגרים או מצמצמים, ה-Forward הסיר את חומת התשלום שלו והשקיעה משאבים נוספים כדי לדווח בשטח מישראל ומרחבי ארה"ב על השפעת המלחמה, האנטישמיות הגואה והמחאות בקמפוסים בקולג'.
קוראים כמוך מאפשרים הכל. תמכו בעבודתנו על ידי הפיכתו לחבר Forward והתחברו לעיתונות שלנו ולקהילה שלכם.
עשה מתנה בכל גודל והפוך ל-A קָדִימָה חבר היום. אתה תתמוך במשימה שלנו לספר את הסיפור היהודי-אמריקאי במלואו והוגן.
– רחל פישמן פדרסן, מו"ל ומנכ"לית
